מתוך אדם שקט ואצילי
הפכה לרועש וטורדני
מתוך יופי הנפש והאינטיליגנציה
כלום כבר לא נשאר
רק הכאב העמוק והמחניק
והזיכרון החזק
הפצע עדיין לא הגליד
ומהמציאות שומרת מרחק
נמצאת בעולם של פחד
של בדידות חשכה ואכזבה
של אימה ורעד
של לבד עמוק שנובע מהביחד
מעורר זיכרונות אפלים אך חמים
תחושת הטוב של פעם
למרות כל הפעם הזה שבו היא נמצאת
הכל השתנה
מאוד
ולאו דווקא לטובה
ולמרות האופטימיות העצומה בה רוצה לכתוב
לא יכולה
פשוט לא
כי בהקשר זה
תהיה זו בריחה מהמציאות
העמדת פנים וצביעות
ואולי זו השיגרה של החיים שלה
אולי לה זה לא כל כך רע
אבל מבחינתי
מהכיוון של פעם בו אני רואה את הדברים
זה נורא
אבל זהו הגורל
וכך היה זה צריך להיות
שומדבר לא מקרי
וגם מהרוע הזה נפיק את הטוב...