הייתי רוצה לקנות חברים. ככה סתם לקום בבוקר, ללכת לסופר
ולבחור לי את אלו שאני רוצה.

הם כולם יהיו מסודרים על מדפים יפים כאלה, לפי קטגוריות, שיהיה
יותר קל להתמצא. יהיה אזור של חברים כאלה של סתם להעביר את
הזמן, כאלה שרק הולכים איתם לסרט או יוצאים לאיזה מקום, לא
יותר. יהיה אזור של חברי ילדות, אלה שמכירים כבר מהגן. באזור
אחר יהיו חברים של נוסטלגיה, אלא שפוגשים אותם במקרה פעם בכמה
זמן ומעלים זיכרונות ביחד. בצד שמאל יהיו את החברים היקרים
האלה, אלא שיש להם בית גדול וכיפי כזה, ותמיד כשבאים אליהם יש
משהו טעים בארון. בפינה יהיו את החברים האלה שתמיד צריכים
תמיכה, אלה שהחיים קצת סיבכו אותם. ובצד השני יהיו את אלו שקצת
נדבקים, החברים האלה שאף אחד לא אוהב יותר מידי. יהיו פשוט את
כל סוגי החברים, כל מה שיעלה לכם בראש יהיה שם.

בקצה, מאחורי איזה וילון שחור שכזה יהיה את האזור של החברים
האמיתיים, אלה שתמיד יהיו שם בשבילך, יעשו הכל רק בשביל שתרגיש
טיפה יותר טוב, כדי שתחייך. הם יזכרו תמיד את הפרטים הקטנים
האלה שתמיד הכי חשובים, וכל פעם שהם יבואו יהיו כאלה פרפרים
בבטן, כי אלה החברים שהכי אוהבים. חברים כאלה מכירים הכי טוב,
ויודעים מה תהייה התגובה על כל דבר. ובכלל, לא צריך להגיד להם
הכל, את הרוב הם כבר יודעים לבד. על חברים כאלה הכי כיף
להסתכל, פשוט לשבת שם על הספסל הקטן שיהיה בפינה ולבהות בהם,
לחשוב שאם רק היה אפשר היית קונה את כולם. תמיד גם יהיה את
האתגר למצוא מישהו שעוד לא נמכר, כי הרי חברים כאלה כולם
רוצים. הם נחטפים מהמדפים בקצב מטורף.
תמיד יהיה אחר כזה שימשוך את תשומת הלב יותר מאחרים, שיראה הכי
מושלם, הכי אמיתי, הכי מתאים. כזה שמסתכלים עליו וישר יודעים
שזהו, אותו לוקחים הבייתה. ויש את ההרגשה הזאת כאילו הוא חיכה
רק לנו. ויודעים שאיתו אף פעם לא תהייה יותר הרגשה מציקה כזאת
של לבד, ולא יהיה שקט מרגיז כזה של בדידות, והכל יראה טוב
יותר. ויהיה הכי כיף שבעולם, כי סוף סוף יהיה מישהו שיבין,
שיקשיב, בלי תנאים ובלי דרישות, רק כי אכפת לו. חבר כזה שיתן
את ההרגשה שאתה הכי חשוב, ואתה הכי מיוחד, אתה פשוט הכי. ותמיד
הוא יזכיר כמה שהוא אוהב, וכמה שכיף לו שהכרנו, ואיזה מזל שיש
לנו אחד את השני. זה חבר כזה שאי אפשר להיות עצובים איתו, כי
כשהוא שם הכל נראה  טוב, כל כך טוב. הכל יהיה פשוט מושלם.

הייתי רוצה לקנות חברים, אבל אני, אין לי בכלל כסף...