בחיים לא חשבתי שאני אתן לעצמי להתאהב. תמיד שנאתי את השטויות
האלו, תמיד יש את הדרמטיות שבלאהוב, שונאת דרמטיות!

לפחות שנאתי. עכשיו אני מאוהבת, איך זה קרה? אני תמיד שואלת את
עצמי את השאלה הזו. הוא נעים למגע, רך מתוק ושרמנטי, לפעמים
אנוכי אבל יודע לפצות. הידידה ששידכה לי אותו אמרה שקוראים לו
דויד, אבל הגוף שלו דורש את השם "אדם". בלילות הוא גאוני רק
איתו אני יכולה להרגיש כל כך בטוחה וכל כך טוב. לפעמים אני
לוקחת אותו איתי לעבודה ושם זה כל כך טוב, הוא תמיד מבצע את
העבודה שלו, תמיד. אדם שלי, הוא תמיד יהיה הויברטור היחיד
בשבילי!