אודה בפנייך
כי הרגשתי זאת מהתחלה -
מעת שהתראינו ונגענו לראשונה
והמבט בעינייך הסגיר המחשבות
וידעתי כי יקר לך אני מאד.
ואני האדם שלא מתאהב בקלות
ביקשתי לנקוט זהירות,
ביקשתי לדעת לאן פנינו מועדות
כאילו אפשר בכלל על רגשות לשלוט.
ונתתי לך את לבי ונאמנותי
ככל שהאהבה אפשרה במסתרים
וזה כל מה שהיה לעיל ידי לעשות
מול סוללת הנסיבות.
לא שמתי מגבלות לעומק הרגשות,
לא הקצבתי זמן לתענוגות
וזה רק פייר שתדעי הכל מראש
אם ובעת שתרימי ידיים ותחליטי לנטוש.
צחקנו בלי סוף
אהבנו עד כלות,
כל מילה קירבה
כל מבט היה מלא ערגה.
ומאז שאהבתנו נחשפה
את הולכת וקמלה,
מפגישות ביקשת הפוגה
ומילים נותרות ללא תגובה.
חוששת משיחות
המעוררות מחשבות,
יכול להיות
שמחייבות החלטות,
ואת מעדיפה לשוטט בצ'ט
כמו סהרורית להסתגר.
ואני עדיין עמך
ממתין לקריאתך:
"שוב אהובי,
סיימתי עריכת חשבון נפשי
והמאזן הטה הכף -
בוא ונעוף בלי כנף".
7/09/01 |
