אתמול, 29.11.03, האנגר 11, 'מרתון היהודים' (לא אני המצאתי את
השם, אלא טום בכבודו ובעצמו)

הופעה חזקה, יעידו כל אותם חבר'ה שהרגישו שהם מעלים את גילאי
הקהל... למרות כל בני ה- 15 (וחצי) שנורא רצו... לא יודע מה הם
רצו... כנראה להיות בני 16.

שורה... לא יודע איזה שורה, אבל בערך 3-4 אנשים מהבמה, קשה
לנשום אבל נושמים, למי איכפת... וזה באמת הריח כמו רוח נעורים,
זה הסריח מנעורים, אבל למנוסים בינינו... אנחנו מתעלמים
מהשטויות, נעולים על 'להנות'.

ולפני שהם עולים לבימה, חמודה אחת הרימה ידיים ועל הציפורניים
צבעי לבן אדום בוורטיגו שלא ניתן לבלבול, הווייט סטרייפס, כאן
בבמה מול היהודים... ואני חושב איך החמצתי הופעה של הווייט
סטרייפס בברקלי... איזה פספוס... איך פספסתי את אותה בחורה
חמודה... איך... היית המומה כשסיפרתי לך שהחמצתי את ההופעה
שלהם, למי איכפת מההופעה... יהיו עוד. ואת? ברחת... עכשיו את
אגדה.

התפאורה היתה מתאימה, האנשים היו צעירים, השטויות היו בשגרה
והאמת היתה מאוד נדירה. ואם זה היה קורה, זה היה חייב להיות
מיוחד, הסצינה היתה כולה מסודרת. רק היינו צריכים לזרוק את
השורות שלנו ולהסחף.