יש אנשים שאתה אומר להם סתיו והם אומרים לך שהעלים נושרים
ושהחורף עוד מעט מגיע, ויש אנשים שאתה אומר להם סתיו והם
אומרים לך שהם חושבים על רוח המלטפת את פניהם והם שוכבים בין
עלים יבשים, מרגישים את בכי העצים, את האפרוריות שבפניהם ואת
תקוות העצים לחורף שיגיע ויביא איתו את העלים החדשים.


יש אנשים שתגיד להם שיבואו איתך לטייל בלילה בבית הקברות בו
קבור סבך, והם ירגישו מפוחדים, למרות שהם לא מאמינים בכל
השטויות המיסטיות האלה, אבל פשוט בית קברות זה לא המקום שהם
מבלים בלילות, ויש אנשים שיבואו איתך, יפחדו קצת, אבל יביטו
בקבר של סבך או בקבר של סבם, ויחושו ביטחון, הם לא יהיו בטוחים
אם הוא שם באויר או לא, כי גם כשאתה מאמין ברוחות ואנשים
שקרובים אלייך ושומרים עלייך אחרי מותם, אתה עדיין מטיל ספק
כדי שאם יביאו לך הוכחה שזה לא נכון, לא תרגיש מטופש לגמרי.


יש אנשים שתגיד להם שאתה אוהב סרטים רומנטיים, אוהב להתחבר
לטבע, ונגינה על פסנתר זה דבר חביב ביותר, והם יגידו לך שאתה
הומו, נושך כריות, אינסטלטור עם תואר אקדמי, למרות שאין להם
בעיה עם הומואים ואם תשאל אותם אז הם נגד סטריאוטיפים והם בכלל
תומכים בבנים שחושפים את הרגשות שלהם, ובכלל, הם מאוד ליברלים,
וכדי שלא תתעצבן הם יוסיפו שהומו זה סתם קללה כזאת שהתלבשה
באותו רגע, ויש את אלה שיגידו לך שזה ממש נחמד שיש לך תחביבים
שאתה אוהב, שאתה לא כמו כולם אוהב רק טלוויזיה ומחשב, למרות
שכולם אם הם יתאמצו הם ימצאו לעצמם משהו קצת יותר טוב מאשר
לראות 4 שעות ביום טלוויזיה ו-6 שעות לשחק במחשב, הם גם יוסיפו
שזה ממש מטופש שבן צריך להתבייש שהוא אוהב סרטים רומנטיים כי
זה ממש דפוק כל הסטריאוטיפים האלה, והם יגידו את זה, כי עלה
במוחם הרעיון שאולי אתה הומו אבל אז הם חשבו פעמיים וקלטו שזה
הסטריאוטיפ שמדבר אצלם בראש.


יש אנשים שקוראים טקסטים כאלה ומתעלמים מהאיש שאמר שהוא אוהב
סרטים רומנטיים ואוהב טבע, אוהב לטייל בלילות, הם רואים רק את
שני האנשים שמגיבים לאמירות שלו, כי יש את האנשים שמגיבים למה
שמישהו אומר להם, כי הם מעדיפים במובן מסוים להיות המגיב ולא
האומר, למרות שתמיד בשיחות הכיתתיות הם אומרים שצריך ליזום
יותר ולצאת להפגנות בשביל דברים שהם מאמינים בהם אבל הם גם
מעדיפים להדחיק את מה שהם אמרו, ויש אנשים שאומרים את הדברים
שואלים את השאלות, שמקבלים את התגובות, למרות שהם מרגישים אולי
קצת פחות בטוחים לעמוד בראש הקבוצה, והם יודעים שהם בחרו בחלק
הקשה ולא תמיד שמחים על כך, אבל אומרים לעצמם שכשמתחילים משהו
מסיימים אותו.


ואני? מי אני בכלל? אני לא בטוח אם אני האיש הראשון, השני,
השלישי, או שצריך להקים צד חדש של תשובות בשבילי, אני מהאנשים
שתמיד אמרו לעצמם שהם קצת מוזרים, שהם מעט מכל דבר, אבל חושבים
פעמיים אם הם אולי מעט מדיי, אני מאלה שמקשיבים להם מצד אחד
אבל מתעלמים מהם מצד שני, אבל עזבו אותי, אפילו אני מעדיף
להתעלם מעצמי מפעם לפעם... כי אני תמיד אומר לעצמי שאני לא
יותר מאחד שגדל במקום בו יש יותר פרות וכבשים מבני אדם, מקום
שבו אתה דורך על חרא וכולם במרחק קילומטר מרכלים על זה, מקום
שבו תנועת נוער זה ברור מאליו ויער זה מה שיש מעבר לחלון של
החדר שלך,  אני מאלה שמרימים גבה כשהם שומעים על ילדות של ילד
עירוני, אני בכלל מושבניק.