היה זה ליל קיץ חם, קול הצרצרים נשמע בחלל, חצי ירח ומרבד
כוכבים שאינו מופרע ע"י עננים - זה מה שנשקף לה מבעד לחלון אל
מולו ישבה, כאשר היא יודעת שאהובה המשורר בדרך אליה לגנוב את
לבה שוב. גופו הסקסי, ידיו שידעו לעשות בה נפלאות, עיניו
המסתוריות המצניעות את תשוקתו אליה אשר רק היא ידעה לקוראן,
והיא מהרהרת באהבתם אשר חצתה מרחבים וזמן - רגעי אושר רציפים
הנושקים אחד לשני... הוא המלך והיא המלכה.

מחשבותיה הופרו כאשר חשה בידיו ובזרועותיו החובקים אותה מאחור.
המחשבה מתערפלת, הגוף מתחיל לבעור, היא אליו מסתובבת ומנשקת
אותו על שפתיו. היא התגעגעה זמן רב לחוש בשפתותיו, בטעמן הזכור
לה כדבש.
הוא מצמידה אליו בחוזקה והיא חשה כאילו נעתקת נשמתה ממנה, היא
מורעלת מאהבתה ושתויה מתאוותה.
הוא מלטף בעדינות את פניה, מזיז קווצת שיער סוררת ומביט בה
במבט עמוק ומתמשך אל תוך עיניה, המדברות מלים בלתי נשמעות...
המבטים המצטלבים מייצרים את נקודת המפגש של נשמותיהם והם
מתחילים לעוף יחדיו.

נשימותיו מחממות שפתותיה והאש מתפשטת בגופה, שפתותיו טועמים את
צווארה וכתפיה, גופה מתקמר אליו, גופה משתוקק להתאחד עם
גופו...
לאט לאט, הוא מתחיל לפרום ממנה את בגדיה, כפתור אחר כפתור,
בעודו ממתין להתגלות גופה המוערץ על-ידו.
בגדיה נושרים ממנה, היא ניצבת אל מולו במערומיה, גופה מייחל
לנגיעותיו והוא לא יכול לעשות מאומה, אלא רק לגעת ולגעת בגופה,
לחוש אותה, לכייל חושיו אליה. הוא מנשק צווארה, נוגע בקצות
אצבעותיו בשדיה וגופה מתמוסס אל תוך גופו.

הוא מרימה באיטיות ומשכיבה על מיטתה והיא מביטה עליו, בעיניים
מורעבות, בעת שהוא מתפשט.
עיניו לא מנתקות מבט ממנה אף לשנייה; הוא מהופנט מיופייה, הוא
נשבה כבר מזמן מקסמיה - עיניה כשמש, שפתותיה כשושנה אדומה
מורטבת בטל הבוקר. הוא מתפשט. הוא משתוקק למלא גופה בתשוקתו
הצומחת מאהבתו.
היא פורשת ידיה ומלטפת צידי גופו הכורע מעליה.
עורו חלק וחם, תחושות ערגה מציפות גופה; היא יודעת שהגבר אשר
היא אוהבת נתון בין זרועותיה ורוכן על גופה. תשוקתה אליו לוקחת
פיקוד והיא רוצה לחוש אותו בתוכה...
כל תנועה של גופו ממלאת את ישותה, מביאים אותה אל פסגה חדשה של
תענוג בלתי-יתואר, הנשמות כמו מתחברות, עכשיו ולעולמים...

וריקוד הגופות המופלא הזה ביניהם, מאחד אותם, כמו הייתה אהבתם
מייצרת עבורם חיים חדשים - חיים של מחשבה, גשמיות ונשמה של
"ביחד".

19/12/02