באיחור רב, ההקדשה פה ירדה. זה סופם של כל הדברים האלה, אני
מניח. פשוט לפעמים אנחנו לא שמים לב, או לא רוצים לשים לב. נו,
מילא.

יש בך כל מה שאני מחפש בבחורה,
  או ככה לפחות אני חושב.
את היחידה שגורמת לי להרגיש,
  או ככה לפחות אני אומר.
את כל כך הרבה דברים,
ואני
   אובססיבי
           ואדיש.

את מחייכת, רומזת, נוגעת, משחקת,
  לי לא ברור מה אני עושה.
את אומרת, צוחקת, מתלהבת, מתעניינת,
  לי לא ברור מה אני רוצה.
זה ממש לא מתאים לי,
ובכל זאת
   אובססיבי
           ואדיש.

לפעמים אני מרגיש שאני לא ראוי,
  ויודע שזאת הרגשה מטומטמת.
לפעמים אני מרגיש שאת עושה לי רע,
  ולרגע לא רוצה שיהיה אחרת.
אני לא רגיל לקטעים האלה,
ועדיין
   אובססיבי
           ואדיש.

יש אנשים שיקראו לזה אהבה,
  אובססיה היא מילה שיותר מתאימה לי.
יש אנשים שיגידו לי לוותר,
  הם לא מבינים שאת באמת חשובה לי.
לא יודע מה עוד לומר,
רק
   אובססיבי
           אדיש
               מקווה
                   ומרוצה.