כאשר את מצליבה עינייך בעיניי
אני קורא את מבוכותייך,
אך מסתיר את מבוכתי
כי נותר גברי ברוב טיפשותי.
כי נבוך אני מגופך הילדותי
שלא יכלו לו השנים
ועושה אותך נערה
אף באור נגוהה.
כאשר את מדברת
במין לשון אמנם עילגת
אך אל לבי חודרת
במילות מחשבת,
אינני אלא טמבל
עם מילות קשקשת.
כאשר אני מחבקך
כבר אינני מצחקק
אלא מרוכז בחיטובי גופך,
את שערך מלטף,
אברי מזדקר בהכרח
ולבי דופק `טאק` `טאק`
כאשר על שפתותייך נושק
ועם לשוני את לשונך מחפש-
מרגיש כמו דרקון יורק אש
על גופך המתמוסס.
כאשר במעשינו מתענגים,
גופותינו כאחד מתמסרים,
מתמכרים לגניחות ואנחות-
והמילים יכולות לחכות.
ואת מתמסרת לתפארת,
כל כולך נעתרת
כי משתגעת מן העטרת
שאלייך חודרת.
18/07/01 ©
ולאחר שהגיבה לשירי זה, השבתיה:
וכאשר את כך משיבה
אותי את מלהיטה
ובלי להתבלבל
כבר רץ להתקשר.
ואז כאשר שומע את קולך
משתכחות מילות המשורר
וכאחד האדם החושק
אלחש לך למה מייחל.
נבשל את פגישתנו,
נלהט את תשוקתנו,
נרקום את מזימת אהבתנו,
נחשוב רק על אושרנו.
18/07/01 © |
