"שלא תעיזי לצאת מכאן בלי לדבר איתי" אמר ג'ונתן לחברתו ליא
בשעה שאני צופה בחוסר נעימות בדבר כשאני יושב בסלון המשותף
לשלושתינו. ג'ונתן שאל אם בא לי קפה או משהו חם, אני בשלי
עניתי לו שזה לא בעיה כל כך גדולה שאני אעזוב תוך יום מקסימום
יומיים... הוא בשלו, "אתה בטוח"? שאלתי אותו אם בקשר לדירה או
לקפה, הוא לא ענה. "מחכה לנו לילה מדהים, ים כוכבים". אני
וג'ונתן חברים הכי טובים כבר מכיתה ד', היום אנחנו בני 24.
הדבר הכי יפה מבחינתי הוא לילה מלא כוכבים, אפילו יותר מאישה
או ממיליון דולר... רק לילה עם כוכבים. "שמע, אני היום יוצא עם
קים, לחוף או משהו כזה".

אחרי שעה נדמה לי, ג'ונתן  אמר שהוא זז להביא כמה דברים לאכול
וכמו שאני מכיר אותו, הוא יחזור בלי כלום, בטח חיפש את ליא...
ג'ונתן וליא חברים כבר שלוש שנים, כולנו גרים ביחד שנה, והיא
לא ממש מתה עליי מכל מיני סיבות שבינתיים שמורות רק לה. בשש
בערב היא נכנסה לדירה, "תראה, זה לא מסתדר ואני לא מתכוונת
לעזוב, מבין?!" אמרתי לה שכבר התחלתי לארוז דברים קטנים ושלא
תספר לג'ונתן, זה יהרוג אותו שככה אני מוותר. אחרי כל הבחורות
שוויתרתי עליהן בשביל לשמור על קשר איתו, הוא לא יסלח לעצמו.
חודש אחרי ואני כבר ממוקם בטוב בדירה החדשה שלי, לא רחוק ממנו,
ולא רחוק מאמא. ארוחת ערב אצלינו, קים כבר גרה איתי ואנחנו ממש
מאושרים ביחד. ג'ונתן וליא מגיעים ומתחילים לאכול, אחרי הקינוח
אני וג'ונתן יצאנו לעשן סיגריה טובה של כאילו אחרי סקס או
משהו. ליא, שלא ממש מתה עליי כנראה מתחברת ממש טוב לקים, אני
שמח. ישבנו כלונו לשחק בנינטנדו והכל יפה. "תראי ליא, אני לא
יכול להסתיר את זה יותר, אנחנו עוזבים את הארץ, מקימים חברת
סטרט אפ בחו"ל.

ג'ונתן שכח שגם אני אמור לספר לקים באופן קצת יותר פרטי
ואינטימי. חצי שנה עברה ואנחנו כבר על המטוס, נחתנו בדיוק
בתאריך 1.1.09. חצי שנה של אישורים, ויזה, עבודות מזדמנות
ובעיקר כסף הסתיימה. נחתנו בישראל. יומים בבית מלון לא רע
והגענו לדירה שלנו, רחוב די נחמד, הבנתי מהשכן שהשכונה ממש
נחשבת בארץ למשהו איכותי, אני מריח רק גראס וכאלה מהשכנים. קים
וליא הגיעו לביקור של שבוע בערך אחרי שלושה חודשים, החברה כבר
קמה, יש עובדים ואפילו מתחילים לכסות הוצאות ולראות כסף ישר
לבנק. הן כנראה ממש התחברו עוד מארוחת הערב אז, ועכשיו הן
חברות ממש ממש טובות. "אולי תחזור, אני לא יכולה להסתדר ככה,
בלעדייך, ובטח שלא יכולה לעזוב הכל ולבוא לכאן" אמרה לי קים
אחרי לילה די סוער נטול שינה. בצהריים ירדנו כולם לחוף, מזל
שהמלצרים יודעים טוב את כל השפות בגלל התיירים אז לא היה קשה
להזמין בירה. אחרי הסיבוב המי יודע כמה שהתגלגל גם לוודקה
ונוספים כבר הייתי הפוך, "אני לא חוזר, תראי כמה טוב לי כאן."
"אם אתה לא חוזר אז זה נגמר, אני לא מסתדרת ככה", היא חזרה
בטיסה הראשונה הבייתה, ליא נשארה עוד כמה ימים.

ממש מוזר לי שאין לי חרטות בקשר אליה ג'ונתן אמר, דבר שאין לי
מושג מאיפה הגיע אבל נחת בהפתעה טובה, צחקנו אולי שעה בגלל זה.
מסיבה לא ממש ברורה החלטתי לוותר על הכסף, הארץ החדשה, והכל
וחזרתי לקים בדיוק אחרי חודש שהיא חזרה. הבטחתי לג'ונתן שאני
חוזר תוך שנה, איתה, ששום דבר לא ימנע ממני לחזור לחבר הכי טוב
שלי בחיים! חרא של טיסה הייתה לי, עיקובים נוראיים בשדה תעופה
ומזוודה נאבדה. קים לא ידעה שאני בא, גם לא אמא שלי, ג'ונתן
עמד בהבטחה שלו.
דפקתי על הדלת, בשקט חרישי נכנסתי לבית שלה, היא כל כך נבהלה
שהתעלפה לכמה דקות שהיו מלחיצות אני חייב להודות. חיבקתי אותה
כל כך, התעלסנו ואהבנו. "לא סיפרתי לך קודם כי לא חשבתי שזה
קריטי או משהו כזה, ואל תיבהל או תכעס". נבהלתי "מה קרה מתוקה
שלי?" "אני גוססת כבר הרבה זמן, אני הולכת למות, בלעדייך, אני
לא רוצה לחשוב עלייך בלעדי, עם מישהי אחרת או אפילו לבד"...
יצאתי מהדלת בבכי ומלמול כל מיני מילים שעד היום לא הבנתי.
נסעתי לאמא שלי, היא אמרה שהיא יודעת על קים כבר הרבה זמן, היא
טיפלה בה עוד לפני שהכרנו. קים נפטרה אחרי כמעט חצי שנה,
הספקנו עוד להתחתן.

אני חוזר לג'ונתן, לישראל, לעבודה שלי, לכסף ולחוף.
"בוא איתי לחוף" ביקשתי מג'ונתן, "יש המון כוכבים ובלי עננים,
בחייך,
אתה יודע כמה אני אוהב את זה"...