הם דיברו על ילדות
ואני בכיתי
חשבתי על העולם ההולך לעולמו
ועל התאבדות
ואני בכיתי
על איך שהכל היה פה יותר טוב לפני שנולדתי
וגם קצת אחרי
או אולי זה הגיל שמראה לי הכל
בפרספקטיבה שונה לגמרי
אך הסיבה לא משנה-
פעם היה טוב יותר, באמת
והיום- התמימות אבדה
והטוהר מת
כי כשהייתי ילדה לא היו דאגות כמו עכשיו
והורשנו לבכות בלי סיבה
והיה מי שחיבק ואהב
וליטף והרגיע כשלא הצלחנו לישון
ואני בכיתי, בכיתי המון
ממש כמו ילדה קטנה
שהלכה לאיבוד.

הבכי הוא כל
שהותירה לי הילדות.




שיר שנכתב כשהייתי ילדה קטנה, באמת.