|
הם דיברו על ילדות
ואני בכיתי
חשבתי על העולם ההולך לעולמו
ועל התאבדות
ואני בכיתי
על איך שהכל היה פה יותר טוב לפני שנולדתי
וגם קצת אחרי
או אולי זה הגיל שמראה לי הכל
בפרספקטיבה שונה לגמרי
אך הסיבה לא משנה-
פעם היה טוב יותר, באמת
והיום- התמימות אבדה
והטוהר מת
כי כשהייתי ילדה לא היו דאגות כמו עכשיו
והורשנו לבכות בלי סיבה
והיה מי שחיבק ואהב
וליטף והרגיע כשלא הצלחנו לישון
ואני בכיתי, בכיתי המון
ממש כמו ילדה קטנה
שהלכה לאיבוד.
הבכי הוא כל
שהותירה לי הילדות.
שיר שנכתב כשהייתי ילדה קטנה, באמת. |
|
|
היה רבי יוחנן
ברבי שמעון גולש
באינטרנט. אמרו
לו תלמידיו,
רבי, אינך מתירא
מפני מלכות?
דהיו תפשין
אותך, והיו
סורקין בשרך
במסרקות ברזל,
כאשר עשו לרבי
עקיבא! אמר להם,
עזבו אותכם
ממלכות, אתגר
קרת הביא אותה
בסיפור חדש!
והיו כולם
קוראין,
ומתמלאים בשמחת
הבמה, וישכחון
פחד המלכות.
ארגנטינאי חוזר
למקורות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.