תגידי, אם היה לי קשה וחנוק, עצוב וצפוף, היית באה?
אם הייתי נקרעת, נמרטת, מתפוצצת, היית כאן עכשיו?
מאצילה עליי שפע טוב נשי, שופעת עלי את כל חומך העצום, את
ההילה הענקית שיש בך ומסביבך?
חופנת אותי בתוכך, מלטפת תלתליי, בידיים כל כך רכות וענוגות,
צחורות, פוכרת שערותיי וממוללת אותן, שוזרת אותן סביב
ציפורנייך...
מצמידה אליי חופני שדייך, הלבנים, החלקים, האלוהיים...
לוחשת את שמי בנעימה שהולכת ונמשכת לאורכו של כל היקום
האינסופי שלך, הקסום שלך...

אוחזת בי וכל כך בטוח לי.
ההיית?
ואם הייתי נהרסת, נשברת, מתרסקת, נגמרת?