האישה המדהימה הגיעה לבית הנסיך החדש, הוא חיכה לה מחייך, לבוש
שחור לבן ממש לטעמה, בהירהורים שלה עם עצמה. "נחמד להיות בחברת
מישהו אחר". התחושות הפתיעו את זו האישה, אישה חכמה אמרה " את
הכל נדע בדיעבד..." וכמה צדקה אותה אסתר המלכה. שתי כוסות יין,
מעט ריהוט, אור סגלגל ומוסיקה. איש המוסיקה, הייתה קוראת לו לו
נדרשה לכנות אותו בשם, והריקוד הוא אוויר חייו, מין נסיך
המוסיקה והריקוד...

וכך באווירת כייף חגיגית תחושה נעימה, ריח של קטורת וריחות
גוף, הוא מלטף את פנייה ברוך, ונושק לשפתייה התמימות, "אכן מגע
עדין וחם מגע רגיש" הרהרה לעצמה. זה בדיוק מה שנזקקה, עדינות,
חיבה, חיבוק, מילה התלקחה לה אש של כייף, ליטופים ללא קץ,
כשיצאה משם הרהרה:"זה לא היה נורא בלי האיש העיקש".

תחושות האישה המדהימה נתנו לה להבין שהיא כבר לא אותה אחת, גם
יחסה לסקס השתנה, גם יחסה לאותו עיקש. ואכן, הופתעה מעצמה,
לקום לבוקר של כיף, שהריי הורגלה לחיות בצל תגובותייה שלה שמהן
כה חששה. היא תמיד דאגה שאם תהיה בזרועות נסיך חדש, זו תהיה
בריחה אך, העיתוי היה מושלם זו הייתה מציאות של ממש, מגע
ליטופים,לחלוק את מאווי נפשה עם מישהו אחר ולא בכדי,  יציאה
לעולם חדש, החלפת טעמו של האיש שהביא אותה על סף אובדן שפיות
זו ההתחלה של הסוף שנפשה כה מייחלת לו...

עכשיו הכל נצבע בצבעים חדשים, הנפש, הגוף. עוד הוכחה שבעצם רק
חשבה שהיא תקועה שבעצם המציאות יותר יפה. והנסיך החדש מטלפן
בצהריי יום חדש, מבקש לברר תחושותייה של האישה המדהימה.


(המשך יבוא)