יש חיוך על הפנים,
חזרתי לחיים, מנהר המתים
לא יודעת למה
כנראה משהו מבפנים,שמודיע שזה נגמר.
ואפשר שוב לנשום אוויר עם רצון להמשיך למחר.
עדיין לפעמים יושבת וחושבת,
על כול התקופה.
אבל מבינה, ובאמת מאמינה
שעכשיו זאת תקופה חדשה.
משהו שאני עשיתי, משהו שאני בניתי.
בעזרת אחרים, הבנתי שכן יש ערך לחיים.
שכן יש אנשים שאותי אוהבים ובי מאמינים.
ואחרי שחיזקתי את עצמי.
אפשר את העיניים לפתוח,
להמשיך כל יום לעצמו,
ולהפסיק את העבר למתוח.
ועכשיו הנפש חזקה יותר,
למדה את סודות המלחמה.
נלחמת חזק בשדים של עצמה.
וכן, הפעם היא באמת מאמינה.