(על הבמה כן נואמים שעליו תלוי דגל של מפלגה כלשהיא. בקצה
הימני הרחוק של הבמה במין כוך ישנו מטאטא. משמאל לבמה מדרגות
העולות אליה. עולה אדם לבמה לבוש בסרבל עבודה כחול, צועד לעבר
המטאטא עוצר ומסתובב לעבר כן הנואמים מביט בו ארוכות מהסס קמעה
מביט בקהל לרגע ומתייצב מאחורי כן הנואמים, משתעל כאדם העומד
לנאום מביט שוב אל הקהל ארוכות ומתחיל).
גבירותי ורבותי ברצוני ברגע זה לבקש מכם להביט, להביט בעצמכם,
ואין, בשום פנים ואופן, כוונתי להיבט הפיזי שבכם.
כוונתי לזה הרוחני, הפנימי, האישי.
גבירותי ורבותי הנני מבקש מכם להביט בתוכי תוככם, בעומק
עומקכם, להביט ולחשוב על מה שהנכם רואים.
ואין כוונתי, בשום פנים ואופן, לצורת החשיבה השטחית שבה הננו
חושבים לרוב.
כוונתי לחשיבה מעמיקה יותר, חשיבה חושבת יותר.
אם כן, הסתכלו בעצמכם וספרו לעצמכם על עצמכם.
ואם באמת הסתכלתם לתוכי תוככם כמו שביקשתי ברגע זה, יהיה לכם
מה לספר לעצמכם.
ועכשיו לאחר וכפי שהנני מקווה, הסתכלתם בעצמכם, והכי חשוב
במגרעותיכם, נזפו בעצמכם.
ושוב! אינני מתכוון כאן לנזיפה קלת דעת כלל וכלל!
אני מתכוון לנזיפה הכי נזיפתית שהנכם יכולים לנזוף!
ועכשיו לאחר שעשינו חשבון נפש ונזפנו בעצמינו, כמה מאיתנו
יכולים להרים את ראשינו בגאון? (בצעקה) כמה מאיתנו!? (פאוזה
מעביר מבטו על הקהל)
כך חשבתי.
ואם, אם יש מי מאיתנו שאכן גאה בעצמו (עוצר מעביר מבטו על הקהל
רגעים מספר ואז צועק) שיתבייש!
ואינני מתכוון לבושה קטנה וחסרת חשיבות, כוונתי לבושה הכי
בושתית שאי פעם הרגשתם!
(בלהט) ועכשיו אתה מאיתנו שלא השפיל מבטו, ושאף לא מתבייש בכך,
ושברגעים אלו בדיוק חושב על כמה ברצונו שאשתוק צא מפה ואל
תחזור עוד לעולם.
(בטון מאוכזב) אתה הדוגמא הטובה ביותר לרקב בחברתינו.

כן, גבירותי ורבותי חברתנו רקובה, רקובה מן היסוד.
אנשים נהרגים מדי יום על סיבות טריויליות לחלוטין, אחרים עניים
מדי מכדי לקנות לחם לילדיהם. מנהיגינו, אלא האמורים להוות
דוגמא לשאר האוכלוסיה, מושחתים כל כך שכל הציבור כבר מודע
לעניניהם.
מעטים הינם האנשים שבאמת אכפת להם מהמצב הגלובלי המחריד שאנו
נמצאים בו, ועוד יותר מעטים הם אלה שבאמת עושים משהו בנידון.
(בלהט) ההרגשה הכללית היא שלרוב בני האדם לא אכפת.
הם ממשיכים את חייהם המודרניים בחוסר אכפתיות משווע, וחלק אף
תומכים בזוועות הללו! (מביט ארוכות בקהל)
את בני האדם שחיים בחוסר אכפתיות הנני יכול להבין, אחרי שחיים
את המצב ורואים איך ישנם עוד אנשים התומכים בזוועות, אפשר
בקלות מאוד לאבד תקווה. וכשנעלמת התקווה הולכת איתה גם
האיכפתיות.

(מתלהט מחדש) לעומת זאת את אלא התומכים במלחמות ובניצול כלכלי
אינני יכול להבין, ואתם יודעים מה? גם אינני רוצה להבין!
אתם האנשים התומכים ברצח, התומכים בניצול בני אדם, (בארסיות)
התומכים באיבוד האנושיות! אתם מ פ ל צ ו ת!  אינכם ראויים
להיקרא בני אדם! (מביט קדימה באויר לרגע ארוך פאוזה. ממשיך
לדבר כשהוא עדיין מסתכל קדימה לריק)

מה שאני לא מבין זה למה כל הצרות הללו בכלל קיימות בעולמינו.
אינני מבין למה כל בני האדם ביחד, פה אחד, לא יכולים לקום
ולומר שדי כבר.
די עם ההרג, די עם הניצול, די עם הגזענות ודי עם המלחמות.
למה בני האדם כולם לא יכולים לחשוב בצורה רציונלית?
אין לכך סיבה!!!
הדברים הללו אינם דברים הגיוניים לחיות איתם, אז למה עוד
קיימים להם תומכים?
למה אינכם מבינים בעצמכם? (פאוזה ארוכה ואז בצעקה) למה לעזאזל
אני צריך להאיר את עיניכם!!???
(מביט בקהל ארוכות, מפנה מבטו הצידה ועושה תנועה של ביטול
בידו, נאנח, נוטל המטאטא ומתחיל לטאטא את הבמה בהתעלמות מוחלטת
מהקהל)