[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שדון בר אור
/
חלומות דטורה

צמח מכושף קרא לי מבין השיחים, בקול רך ומשועשע. הוא אמר כי
הוא צמח מיוחד ושלא כולם שומעים אותה, רק אנשים אם יכולות
כישוף. אני אליו הסתכלתי על הפרחים הלבנים ופקעות הקוצים,
הלכתי הביתה פתחתי אותו ואכלתי הזרעים. הוא קצת צעק בהתחלה
כשפתחתי אותו אם סכין. הזרעים שלו התפזרו על כל השולחן. הוא
אמר שאלה התינוקות שלו ושאכשיוו אני חייב לאכול אותם. הזרעים
היו ריריים ומסריחים. בלעתי כחופן גרעינים ושמעתי אותם בוכים
בדרך אל קיבתי. אני רואה מטושטש לפעמים רואה אנשים בסלון אבל
לא שם לב שהם שם.

הכישוף עוד מעט יתחיל להשפיע. עייף ומרוקן הולך שוכב לי במיטה,
עוד שנייה נרדם, אבל אז נפתחה הדלת וחבר שלי נכנס."איגור מה
קורה? למה לא טלפנת?" אבל הוא רק מסתכל. אני שואל שוב "איגור
מה קורה? מה המצב?" והוא עומד מעליי ומתחיל לחייך אם מבט שקוף.
לפתע אני שומע זמזום מחריש אזניים והוא נעלם. אני לא מבין מה
קורה אבל מקבל את זה בשלבת נפש. אני מרגיש מוזר הכל גדל וקטן,
מרגיש כמו פלסטיק. לפתע אני מחליט שבא לי לעוף, לא יודע למה
אבל מאוד מאוד בא לי. אז אני קם על הרגליים מותח את הכתפיים
מוריד המכנסיים וקופץ אל השמיים. עף דרך התקרה צובר תעוצה
ונהנה מכל רגע. מתחת לרגליי נשקפת העיר בתים קטנים נראים כמו
לגו. ואז לפתע אני מרגיש משהו אוחז ברגליי מסתכל למטה וזה חבר
שלי איגור.

הוא מחזיק בי אם יד אחת מחייך ומזמר תפילה. אני אומר תעזוב
אותי אנחנו נפול ביחד, הוא ממשיך לנעוץ מבט רגוע אם חיוך
משועשע. ידעתי שזה יקרה וכבר אנחנו צונחים כאילו הכל באמת קורה
כאילו אני ערום בשמיים ונופל למטה בזמן שאיגור אוחז ברגלי
השמאלית. אנחנו צונחים מטה ומטה, יותר ויותר מהר. עד שבום חבטה
קשה עוברת בכל גופי. אני מוטל הרצפה לא חש בכלום אבל מולי שוכב
איגור מדמם למוות ואנשים מתאספים מסביבי. ואני מתחיל לצרוח
"איגורררררר אחי". תחושת פחד אחזה כמו שלא ידעתי מימיי. וכל
הרחוב מתאסף מולנו מסתכל על מה המהומה. האמבולס כבר ברקע וגשם
מתחיל לרדת. ואיגור החבר המדמם שלי עדיין מחייך מתחיל להעלם,
להתפוגג באוויר. לפתע מופיע דלת משום מקום באמצע הרחוב בו
התרסקנו. הדלת נפתחת לאט לאט כאילו למימד אחר, וממנו יוצאת
אמי, היא מתקרבת ומתקרבת ואז היא שואלת בקול רך "אתה בסדר בני?
מה קורה לך?" . הרחוב התחיל להתפוגג ומצאתי את עצמי בסלון שוכב
על הרצפה קורא בשמו של חברי הטוב איגור. אמא שלי אמרה שהעיינים
שלי היו פתוחות, היא גם אמרה שהיא שמעה קול חבטה מאוד חזק
כאילו משהו מעוד כבד נפל על הגג. האמת היא שרק אז נזכרתי שהיום
בבוקר אכלתי עם עוד 4 חברים זרעים של דטורה מאחורי בית הספר
והיה יום שישי. הדבר האחרון שזכרתי זה את חבריי הרדומים בקנטה
מאחוריי בית הספר. המציאות פה לא ברורה ואני כבר לא יודע מה זה
מה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
וירוס ערבי: פתח
את המחשב, מחק
את הקבצים בו.
תודה...

כרגע נפלת קורבן
לוירוס ערבי
ידני מותחכם!!

מקוי


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/12/03 15:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שדון בר אור

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה