אז נכון שאני ניתקתי קשר.
אבל האמת היא שאתה זה שוויתר עליי קודם.

משום מה נדמה, שאנשים לוקחים אחרת את מילותיי.
הם חושבים שברגע שרואים על פניי דמעות,
זה סותר את הדברים שנאמרו.
אז כן, כואב לי, והגעתי להחלטות,
ונכון שהבכי זו האמת הפנימית שלי,
אבל הוא בא ברגעים מאד כואבים. תקשיבו גם למילים,
הדמעות הן לא רק תוצאה וחשיבה אמיתית.

תאהבו אותי. אל תתאהבו בי. כי אני אקנא.
גם אני רוצה להיות מאוהבת, לחוות שוב את הדבר הכי פגיע
בעולם.

אני כבר לא יודעת לאן הרגש שלי מופנה.
הבנים העכשוויים בחיי, גורמים לי להתגעגע לאלה שהיו,
עד לפני שנה-שנתיים.
זה לא פייר. אהבות חד צדדיות.
וזה לא פייר שהוא אומר שהוא מאוהב, כשכבר נכנס לחיי...
החבר הראשון שלי.
זו לא אהבה חדשה. זה חבר חדש. ואפילו לא חדש;
כי אף פעם לא היה לי חבר.
כולם חושבים שאני כ"כ מאושרת...
יש חבר, יש רישיון, יש ציונים טובים,
ואני רוצה את מה שאנשים רוצים לצאת ממנה - התאהבות.

חשבתי גם עליך לאחרונה, כן, אתה שוויתרת.
אולי אני רוצה שנחזור... להיות ידידים.
ורציתי להודות להוא... תודה שהשבת לי מחדש את האמונה,
קיימת חברות טובה גם בין בת לבן.
בתקווה שאני לא אתאהב בך ...

בסוף נשארים לבד, הא?