אני יושבת ליד האש ומדברת עם חברה שלי, פתאום אני שומעת מישהו
קורא לי, זה קובי, ואני רואה שהוא בא עם קופסת קרטון שנראת
מוכרת עד כדי אימה "נטע" הוא אומר בחשיבות יתר "אמא שלך שלחה
לך את זה" והוא מחייך חיוך ענק "אוי לא" אני מסננת ושמה את
הקפוצ'ון של החולצה על הראש שלי, לא עובר רגע והם מתחילים לשיר
"היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לנטע..." כמה
שאני שונאת את אמא שלי כרגע, כל שנה אותו דבר, לא משנה עד כמה
אני מנסה להתחמק מזה, תמיד היא מוצאת אותי איפה שאני לא אהיה
ומביאה לי קופסת קרטון מלאה ממתקים, כי יש לי יום הולדת, אוף
כמה שאני שונאת את זה, ואז קובי אומר "נטע אנחנו לא נפסיק עד
שלא תכבי ת'נרות" לעזאזל אני חושבת לעצמי, למה זה מגיע לי? אם
יש משהו שאני ממש שונאת זה ימי הולדת ועוד יותר אני שונאת ימי
הולדת שלי, אני קמה מהר מכבה ת'נרות ובועטת בקופסה, זו היתה
יכולה להיות כזאת מסיבת אש נהדרת אם אמא שלי לא היתה חייבת
להרוס אותה, "אני כל כך רוצה לאבד ת'הכרה" אני אומרת לליאב
שישבה לידי, אז אני קמה, לוקחת כוס פלסטיק ושמה בה 43 כוס
וודקה ושליש ספרייט, מקפיצה, עד כמה שניתן, ושותה, ככה אני
עושה בערך 3 פעמים, עד שנמאס לי, אחר כך אני הולכת אל רון שליו
ופינתוס שיושבים ומעשנים נרגילה ומתחילה לדבר איתם שטויות,
בהמשך הערב היה דווקא די נחמד, אני לא ממש זוכרת אותו אבל אני
יודעת שנהנתי, היו את שלושת השילובים האידיאלים: אש, חושך
ואנשים טובים, אחרי זה חזרתי הבייתה ומצאתי שלכבוד היום הולדת
שלי אמא קנתה לי את מה שרציתי יותר מכל :פטיפון, אני יודעת שזה
נשמע די מוזר אבל ככה זה, הייתי שמחה, הלכתי לישון בערך ב5
בבוקר אחרי אחלה ערב, בבוקר כשהתעוררתי כבר לא כעסתי על אמא,
לא כעסתי עליה גם כל השנה שהייתה אחריה, עד אותו יום מקולל בו
שוב היא הביאה את אותה קופסה מעצבנת שאני שונאת, ואז, אז שנאתי
את אמא שלי שוב, אבל מה לעשות אמא זו אמא, משפחה לא בוחרים,
משפחה סובלים.