ואני,
אני שואלת אותך שאלות.
ואתה,
אתה פשוט מביט בי
ומקשיב לסיפורים
על זכרונות
ועל תפוזים
וסוגר עיניים, ופוקח.
ואתה מחזיק לי את היד,
ומלטף
והכל, בשביל שלא אבכה.
ואני,
אמשיך לדבר, בלי הרף,
כמעט בהיסטריה,
עד שתתקרב עוד קצת
ותנשק
ותסגור את השפתיים האלה
בשקט המתוק
שלנו.
6.6.01 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.