לילה טוב, חבר יקר שלי.
אני מאחלת לך סיוטים.
רוצה שתתעורר שטוף זיעה ודמע-
תחשוב עלי כך, לבד.
דמיין אותי פורצת בזעקות אימה
לילה לילה.
שנים.
נסה להבין את כעסי,
את זוועתי-
כשאני, שוב, מתעוררת לבד.

ליל מנוחה, אהוב שלי.
אני מקווה שתתעורר בצרחות.
רק סיוט כזה, קטן.
לא אימה כמו שלי.
משהו חובבני-
שתוכל רק לנסות להבין,
ולא תאבד נשימתך.

אולי תתעורר מהסיוט,
בועט לכל כיוון,
שורט את עצמך-
הכנס לתוך גופי הצעיר כל כך,
לאט לאט מלא את האיברים כולם-
כמים הממלאים שקעים בזרימתם.
השתחל לתוך מסגרתי
והבן את הסיוט היום- יומי,
העירני,
של חיי.


31.5.01