החוברת מתעופפת,
מחפשת בית.
אני פורש כנפי אל על, אל ארצות הזית.
מתפזר נייר לכל עבר,
המשרד מתפרק לחלקיקים.
התשוקה ממריאה מהדיו הדולף,
קירות הבניין ממול מסמיקים.
המדפסת צוחקת צחוק מטורף,
אני דואה בשמים מלאי פונטים הפוכים,
מתחתי שדות של מחשבים בוערים.
החוברת נעלמת אל מחוזות השכחה,
פרשיה היסטורית סרוחה.
ראשי קודח, אני לוקח עוד דקסמול,
המציאות עושה לי פרצוף של טרול.
החדר מסתובב,
החדר מתעופף.
ואני נשאר בין שמיים וארץ
חסר פואנטה ורופף.