מטול של אהבה
מכה שתי אבנים,
כמו מנסה לקיים
הבטחות של אנשים
הוורד כבר נבל -
מים כבר לא יעזרו
ואני יודעת שהפצעים
לעולם לא ייעלמו.

בדיוק כשאתה חושב
שמצאת אהבה,
מגיעה לה גבירה
ענוגה ורעועה,
לבושה  שחור, מתנדנדת ורועדת -
האכזבה המכוערת.

הדשא הפסיק לצמוח
כשאיבדתי אותו,
לבי כבר לא פורח -
שוקע בעיזבונו,
הלב נשאר לבד, עזוב ובודד,
הלב זועק ולא יודע איך להתמודד.

התפללתי לבואך,
צעקתי ללכתך,
רציתי לחבק, אהבתי אותך,
התפללתי את תפילתך.
שונאת,
כל כך שונאת אותך!