אני רוצה לצאת לפרסומות. לאכול סנדלפור. או סנדלפוור. אולי
המטרה שלי בחיים יכולה להיות חניכיים בריאות? אני רוצה להוריד
את רמת החומציות בפה בלפחות שלושים אחוז. אני רוצה שניצל שנותן
כוחות על-טבעיים ולחפוף עם שמפו לשיער שמטפל בקשקשים, חוץ מזה
שהוא מסוגל לגרום לעיניים לטייל מחוץ לגוף.
הייתי שמח לשתות קפה שיעשה לי כל הזמן ממממ... זה קטע מטורף!
כל הבחורות יקפצו סביבי בתחתוניות ויראו כל כך יפות ומרוצות.
התינוקות תמיד מקסימים ומדברים בעברית שוטפת כבר מגיל חצי שנה.
הדבר הכי גאוני בחיי תהיה האריזה המפוצלת של הנקניקיות והגורו
שלי תהיה ג. יפית.
בפרסומות, אף אחד לא מעשן, מקסימום ביישן או מודאג. אני רוצה
שמעדן חלב יצליח לגרום לי לצרוח מהתרגשות, ולשוקולד יהיה פיצול
אישיות. על כל שאלה שהייתי שואל מישהו היה יוצא מגדרו להגיד לי
yes. אני רוצה לנסוע באוטובוסים של אגד כשכולם מחייכים,
האוטובוס כל כך נקי, והנהג נראה תמיד כל כך רגוע (לא כמו
במוניות). המכוניות תמיד נוסעות בהילוך איטי, גם תאונות
הדרכים. אם הגעת לבית אבות אתה מסודר, בתי אבות נראים כמו
מסיבת קצף פרועה ושטופת זימה. בטריות אף פעם לא מפסיקות לעבוד
ושיחה לחו"ל תהיה בוודאות הדבר הכי חשוב בחיים שלי.
אני רוצה כנפיים מרד-בול כדי לשכב עם החברה של החבר של החברה
של החבר של החברה לשעבר. אני רוצה לשכב עם יעל בר-זוהר ולא
סתם, מהסוף להתחלה. אני רוצה שכל המיליונים של הלוטו יהיו שלי,
מה יש? שלי! ומה הסיפור עם אקי אבני שרוקד על פסנתרים, גם אני
רוצה. ושמתם לב שמתי כספי מחייך רק בפרסומות? גם יאיר לפיד
ידבר אלי לפחות פעם בשעה, לפעמים אני אקבל עיצה גם ממודי
בר-און.
אבל לא הכל טוב בפרסומות. אני רוצה להרביץ מכות לאידיוט שלא
מבין איך הוידאו שלו מצלצל, והייתי מרביץ גם למי שהסלולרי שלו
משמיע את הקול של אניטה פללי. גם לילד המעצבן שלא מפסיק לשאול
'למה?', הייתי עונה באהבה, או שלא עונה בכלל, ככה שיזדקק
לשירותי הרפואה הכי מתקדמים שיש.

אם הייתי יוצא לפרסומות, לא הייתי חוזר.
ואם הייתי חוזר? הכי טוב שהייתי חוזר.