אל חדר המדרגות נכנסה בת אנוש. בעיניה בערה אש של התרגשות.
בצעד זהיר, ניגשה אל הדלת שבקומת הקרקע, סובבה מפתח במנעול
הפותח את דלת הכניסה, שחרקה עם תזוזתה הפתאומית. חתול שמנמן,
עם עיני חכמה, המתין לה מעבר לדלת בעיניו הסקרניות, ממתין
בסבלנות לנעילתה המחודשת של הדלת, ולמסלולה הקבוע של שותפתו
לדירה.
במין ריטואל קבוע, ניגשה בת אנוש אל חדרה, מורידה מעליה את תיק
העבודה. התיישבה בקצה המיטה וחלצה את נעליה. שאיפה עמוקה, והיא
בבית. פותחת את דלתות מוחה לשדי הבית, המתעוררים מיקיצתם.
במגע עייף, פשטה את בגדי העמל מעל גופה הלאה, עוטה דוק של
עירום ביתי. חתולה מתחכך ברגליה, בתחושת בעלות מובנת. רגע
חישבה את מעשיה המתוכננים, אוספת את הכביסה המלוכלכת אל מכונת
הכביסה, עוטה הבעה של נסיכה מתענגת על סיכום יומה המעייף.
לפתע, עלה חיוך דק של שמחה על פניה. הנה היא בממלכתה, שליטת
היקום הקטן שלה, וכל שעליה לעשות הוא לבחון את יציר כפיה
ולתכנן יצירות חדשות בראשה.
הנה מופיע מפינתו, משרתה הלבוש בכתונת לבנה וכולו מבט של עצה.
אם כן כליעזר, מה נבנה היום? ביושבם זה לצד זו, בנו להם
השניים, אגף חדש בארמון המלוכה. חדר מצב חדש לחלוטין, מאובזר
בכל אמצעי הטכנולוגיה החדישה, להצצה על העולם שבחוץ. בחדר היה
חלון, אטום מבחוץ, דרכו ניתן היה בכיוון כפתורים להביט פנימה
אל בתיהם של אחרים. להציץ אל הרגעים של אנשים עם עצמם. החדר
נבנה בתכנון עדין. במרכזו עמד שולחן מעץ זית רחב ועליו כפתורי
שליטה רבים. מימין על מדף הונחה מערכת מוזיקלית, להנעמת זמן
הישיבה בחדר.ליד עכבר המחשב, הונחה מאפרה, המתנקה מעצמה. שני
טלפונים חוברו לשולחן, שומרים על קשר מעודכן עם העולם החיצוני.
מתקן מיוחד לבקבוקי שתיה ולכוס הוצב גם הוא, לנוחותה של בת
אנוש. כורסא רכה ומסתובבת ניצבה לפני השולחן, עם משענות ידיים
רכות. לוח שנה נתלה לפני השולחן, מראה במדויק את עונות השנה.
מקרר עמוס בשתיה קרה ובמאכלי יום יום ניצב מאחורי השולחן, נוח
לגישה כמעט ללא תזוזה מהכורסא. וכמובן כר רך ונוח, הונח
למרגלות השולחן, מקומו של החתול בשעות העבודה.
שום רעש, לא נשמע מבעד לחלונות האטומים לפגעי מזג האויר ולשעות
היום המשתנות. טמפרטורת החדר וכמות האור בו, נקבעו על ידי
מערכת לויסות אקלימי, שנבחר על ידי בת אנוש וכליעזר. החדר עצמו
גדול דיו להליכה חושבת סביבו, נצבע בציורי קיר בשחור ולבן
ותקרתו הוגבהה דיה, לקלוט את רעש הצעדים התוהים.
מרוצים, ישבו בת אנוש וכליעזר על הכורסאות שהניחו בפינת
המחשבה. ותוך כדי צחקוק ילדותי, מזגו יין אל כוסותיהם
המבריקות, לחגוג את סיום המלאכה. מחייכים השיקו כוסותיהם,
מאחלים זה לזו הצלחה במלאכתם החדשה ותקוה לעתיד חדש, יפה יותר,
ברור יותר, ואוהב הרבה יותר.
לאחר שכילו את הבקבוק, יצאו שניהם מהחדר החבוי הזה. בת אנוש
כיבתה את האור באמירה. ונעלה את הדלת הבלתי נראית במבט אישון
אל המנעול. כבדת שרירים ועפעפיים נפרדה מכליעזר לשלום. נפנתה
אל מיטתה וברגעים המעטים לפני שנרדמה, חייכה לעצמה במין שביעות
רצון של חדות יצירה. מחר, תתחיל מלאכתי האמיתית. וניחוח של
משהו טרי ריפרף בנחיריה הנרדמים.