לא, לא, אני רוצה שזה יהיה ברור. אני רוצה שתרשום את זה.
אתה רושם את זה? רשמת?
אני שונאת את זה יותר ממה שאני שונאת את מזג האוויר המחורבן
הזה; לא חם ולא קר, רק לחות שמדביקה לי אבק לריסים. קוס-אמק עם
הלחות הזאת. בשביל מה זה טוב? אתה רושם? בשביל מה טוב שיש
לחות? אפילו במכונית אתה לא יודע אם להפעיל וישרים או להישאר
עם הפיפי על החלון. הוישרים עושים צליל חורק כזה ואף פעם לא
מנקים כמו שצריך. שמת לב לזה פעם? תמיד יש פסים כאלו שצריך
אח"כ להרטיב את החלון בשני ליטר מים כדי להעלים את הפסים של
הלחות המחורבנת. אני שונאת את זה.
מזג אוויר. איך כשאין על מה לדבר, תמיד מגיעים למזג אוויר? ומה
הקטע עם תחזית מזג האויר? למה זה טוב? מה זה עוזר לי כשאומרים
מה המזג אויר בחוץ? לפני כמה שנים אנשים היו פותחים חלון והיום
יש לכל ענן פינה משלו בחדשות. תמיד תוקעים למזג אוויר חסות
מאיזו תרופה נגד שפעת ואני שונאת חסויות. כל מילה שניה
בטלוויזיה יש חסות. מישהו מגרד בראש ומיד יש חסות לתכשיר נגד
קשקשים. יעקב איילון תוקע מבט של "האשך הימני שלי מטייל במורד
השמלה שלך" ומיד יש חסות לסטודיו c. אני שונאת את זה. מה הקטע?
אין להם מספיק כסף מפרסומות אז שוטפים לנו את המוח עם חסויות?
אני כבר לא רואה את מכבי ת"א בגלל הפאקינג לוטראקי הזה. שונאת
את לוטראקי, יוון. שונאת! בכלל אני שונאת את חו"ל, כל אלה
שאומרים שבחו"ל יותר טוב, אבל אומרים את זה מהבית שלהם ברחוב
איינשטיין. תמיד בחו"ל יותר טוב, אבל הם פה. זה כמו גבר שמדבר
על זיונים כל היום ואז גומר בשנייה הראשונה כשנוגעים לו בזין.

זה הכל משטיפת מוח שעושים לנו בטלוויזיה. בכלל, הטלוויזיה זאת
מכה. כל הכוכבים הגדולים משחקים "של מי השורה הזאת" מאחורי
הקלעים ושנייה אח"כ מחייכים למצלמה, כאילו הם החלום הרטוב של
כל אם בישראל. לא הייתי רוצה שהילד שלי יצא עם דוגמנית שרואים
בטלוויזיה, גם אם זה אומר שאני אצטרך לשלם אגרה. בכלל, מה הקטע
של האגרה הזאת? אני שונאת את זה. מה הם רוצים? שנשלם אגרה,
כבלים, חבילות ערוצים נוספים, כדורגל בשבת, מזג אוויר, עוד
ממירים ומה עוד? עוד מעט אני אוציא להם תלוש וגמרנו.
קוס-אמא-ואבא שלהם בתקשורת. אני שונאת אותם. הם חושבים שהם כל
כך חשובים, שאי אפשר בלעדיהם, אבל אני לא פותחת טלוויזיה כבר
שנה. לא פותחת! חוץ מחדשות שאני רואה, ולפעמים ספורט. לא
פותחת! לא זוכרת אפילו מאיפה מדליקים את הטלוויזיה. מדי פעם
איזה סרט וזהו. שונאת אותם. שבוע שעבר עברתי במקרה ליד
הטלוויזיה וראיתי את התוכנית עם המהפך הזה. מאיפה ממציאים את
האנשים האלה? אני שונאת אותם. הם צריכים לבוא לטלוויזיה בשביל
שמישהו יחליף להם את הצד של השביל? מה זו האימפוטנציה הזאת?
ואז מתחילה רבע שעה של "וואו, יאא, אני לא מאמינה. איך? מה?
אני לא מאמינה." האמני, יא פוסטמה. לפני 20 דקות נראית כמו
קרטון מיובש בנעליים ועכשיו את נראית כמו מסטיק לעוס בסנדלים.
ומה עם התוכניות בישול? אין ערוץ בממיר שלא מציג שלושה שפים
לפחות שעושים הכל בתוכנית, חוץ מלהכין אוכל, ובאופן מפתיע
התוכנית הבאה אחריהם היא על דיאטות. אני כל כך שונאת את זה.
תגיד, אני מדברת סתם או שאתה רושם את זה? הילד שלי חולה על
הטלוויזיה. ערוץ הילדים בשבילו זה כמו סוכר ישר לדם; מוכרים לו
שם חיוכים לוריד והוא התמכר, המסכן. אני שונאת את זה. אני
שונאת את ערוץ הילדים וילדים בכלל. מה הקטע? רק בגלל שהם עוד
לא יודעים כלום, הם כל כך חמודים? תן להם כמה שנים והם ישייפו
אותך ככה, עם שופין גס, עד שישאר לך רק הקשה בעקב של הרגל. הם
מחייכים כשהם צריכים משהו, וצורחים כשהם לא מקבלים. גם עודד
מנשה הזה, שתקוע לו איזה נר אקסטזי בתחת מאז שהוא בן 15 עם
החיוך המטופש שלו. מאחורי הקלעים הוא בטח מוצץ לשחיפיות האלה
את הליפסטיק מהשפתיים המנופחות שלהן. אני שונאת את זה. תגיד
לי, למה סמל היופי זה רזה עם שפתיים מנופחות? ממתי אני צריכה
להראות כמו ונטיל מפונצ'ר? אני נראית כמו שאני ואני גאה בזה.
אין גבר שלא ירצה אותי. אני שונאת גברים. מה הקטע של גברים?
אתה רושם? גברים מחפשים לזיין כל חור, כל חור! אם הייתי לוקחת
את הכוס שלי ומדביקה על עמוד חשמל, הם היו יכולים להפסיק לתכנן
דרכים אלטרנטיביות לייצור חשמל. דרך אגב, מי זה ההם האלו? אני
שונאת את זה. תמיד יש למישהו משהו להגיד על ההם. מי הם? מה הם
עשו בשבילי? למה לעזאזל אכפת לי מה? יש כמה מהם שעובדים איתי
במשרד, ומשם אני יודעת שהם לא משהו בכלל.
אתה יכול לרשום שאני אמרתי את זה. כן, אני שונאת אותם. אני גם
שונאת את העבודה. מה הקטע של להתחיל לעבוד על הבוקר? למה אי
אפשר להתחיל לעבוד בשעה נורמלית? מי החליט שיום עבודה מתחיל
בתשע בבוקר? למה לא באחת עשרה, אחרי כוס קפה, סיגריה, זיון
ומקלחת? לצאת אחרי שכל הפקקים המרגיזים נגמרו, אחרי שפינו את
ההרוגים מהתאונות של הבוקר, ולהגיע מתי שיוצא לעבודה. מה קרה?
לא יסתדרו בלעדי? האמן לי, לכולם יש תחליף, גם לי. אבל אצלי
בעבודה, לא, הם חושבים שאני צריכה לבוא בתשע, אחרי שנסעתי שעה
בפקקים ונתקעתי חצי שעה בחניון מאחורי הטמבל מניהול חשבונות.
אני שונאת אותו. ואז הנסיעה בדרך חזרה, עם הפקקים והאידיוט
שצורח ברדיו. אני לא רוצה לדבר על זה.
בכלל, תגיד, מה אתה רוצה? אני שונאת שאני לא יודעת מה אנשים
רוצים.