החלטתי לכתוב סיפור בלי סוף טוב, יש לי הרגשה שאני לא הראשון
שעושה את זה, אבל זה חלק מהיופי. כי ככה זה סיפור בלי סוף טוב,
זה כמו החיים. הסיפור בלי סוף טוב הוא לא על החיים שלי אלא על
החיים בכלל, משהו אונברסלי.
זה די ברור שלחיים אין סוף טוב כי בסוף לא משנה מה תעשה תגמור
בתור מזון לתולעים וככמה אלפי שקלים בקופה של "חברא קדישא".
אבל מעבר לסוף הברור של החיים אני מתכוון לחלק אחר, לדברים
בחיים.
לא משנה מה תעשה פשוט החיים הם לא סרט הוליוודי, שהגיבור (מטר
שמונים פלוס של שרירים, חתיכות, חלום, שיזוף וסיליקון בתחת)
יגיע לבחורה (בלונדינית מהממת כולה סיליקון מהשדיים ומעלה) רגע
לפני שהיא עולה על המטוס, ימשוך אותה אליו יאמר משפט מחץ ואז,
כמו המכשפה הרעה מהצפון, היא נמסה לו בידיים, בעצם לא כמו
המכשפה מהצפון אלא היא פשוט תימס לו בידים בלי להפוך לעיסה
מעלת אדים. והכל בגשם כמובן כדי להוסיף לציוריות. אבל מה שבטוח
שאם החיים הם סרט הוליוודי אז בטוח שהוא דל תקציב עם שחקנים
סוג ז' ובטח שאתה לא לוהקת. ואם היית נתקל בסיטואציה כזו
במציאות בטח היית מאחר את המטוס, או מה שיותר הגיוני
שהשב"כניקים היו עורכים ביקורת פתע של סמים עליך ובגלל שהם היו
צריכים לעשות לך בדיקת נקבים גם איחרת את המטוס וגם אתה הולך
מוזר. אבל נניח שהכל הלך למישרין הגעת לבחורה ואמרת משפט ממיס
והייתם משלימים והולכים לחיות חיים מאושרים ביחד, אז בטעות
הטייס היה מפעיל את המנועים והייתם נשאבים לתוכם.  
החיים פשוט כאלו לא משנה מה, החיים יספקו לך הפתעות. בקיצור לא
יכול להיות לך סוף טוב בחיים ואם בחיים זה ככה והסיפור הוא על
החיים אז בטח שגם לו לא יהיה סוף טוב.