עברה שנה ואני לא מאמינה שזה קרה כי בשבילי זה עוד עכשיו סתם
איזה חלום בלהות שאני לא יכולה להתעורר ממנו. בשבילי זאת עוד
סתם אירוניה שעל האדמה שבה פעם הלכתה אתה שוכב תחתיה!!! זה לא
הוגן כי לא הגיע לך שיקחו ממך את עונג החיים כל-כך מוקדם, אתה
עוד ילד, ילד שלא הספיק שליש ממה שרצה בחייו והיו לך חלומות,
שאיפות, אהבות כמו כל בן אדם ודווקא אותך חטפו מאיתנו אני לא
מוצאת עו מילים לתאר את הסבל הזה כי עד עכשיו זה לא הגיוני
עדיין מחכה לרגע אליו אני אחזור למקום המפגש ואתה תהיה שם
צוחק, מחייך, צועק וסתם עם כולנו... היינו עושים כדי להחזיר
אותך בכינו בעטנו ושום דבר לא עזר ועדיין זה לא הוגן אתה בסך
הכל ילד, ילד שגזלו ממנו את חייו, למה אותך, לא עשית שום דבר
בחיים שיגרום לך לשלם על זה, למה?!
אני לא יכולה לשכוח את אותם ימים שנסענו להיפרד ממך ואותן
מכונות מגעילות ואת אותו הסדיון והכי חשוב את מבטה של חברתי
הטובה שהפך ברגע להיות חסר חיים שזאת תמיד היתה הילדה שגרמה עם
כל מבט להרגיש טוב, וראיתי אותה עם המבט הזה זה פשוט גרם לכל
גופי לזעום ולצרוח כי זה לא הוגן!!! לא אשכח את אותו היום, את
אותו המבט, את אותו הכאב ועד עכשיו אנחנו לא שוכחים אותך
ומחכים שתחזור וכל החיוכים ישובו והכי חשוב יחזור חיוכה הנצחי
של אחותי...