1.12.03
אני יושב כך לבד בחדרי וכואב,
הדמעות זולגות על הדף ומורחות את המילים,
כמו הגורל שלקח את יקיריי האהובים,
אך בלבי הם עדיין חיים,
אך שוכנים להם אי שם במרומים,
אם רק יכולתי להסביר את הכאב הזה,
הייתי יכול עכשיו להיות חופשי,
אבל איך עושים את זה?
בבקשה... מישהוווווווו...
הכאב לא מרפה והזמן רץ ונעלם,
אני תקוע באותו מקום,
בודד כל כך,
רוצה אהבה ומתגעגע, מתגעגע נורא,
איך זה?
ילד בלי חיים וכאב כזה גדול,
רוצה למות ורוצה לחיות,
רוצה להיות מישהו,
רוצה להרגיש משהו,
אוהב את כולכם,
אבל אותי?
מי אוהב...?
כל החיים בודד,
מתי תעבור הבדידות?
מתי הכאב הזה יעלם?!
אני כבר לא יכול,
מבקש ממכם, תפתחו את העיניים,
הנה... אני פה...
והקול הזה הוא קול פנימי,
כי נשמתי היא אילמת,
הולך ברחובות לא מוכרים,
פצעים פתוחים ומדממים
ובתוך החלומות אני...
מחפש לאן לברוח,
לפעמים רוצה להעלם,
בבקשה, מתי הכאב הזה כבר ייגמר??? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.