האיש שאותו אני אהבתי
היה מתגורר בקצה המסדרון.
שקט היה, בקושי אמר מילה.
לא שאל לאן אני הולכת?, שלום,
הוא לא אמר שאותי אוהב נורא.
הזר לא היה מחזר שלי,
הזר היה אבי.
פעם חשבתי שהוא תלה את הירח,
אבל הוא אפילו לא עמד עליו.
אמר שיביא לי את הדבר הכי יפה, פרח,
אבל על זה הוא אפילו לא חשב.
כשהזר נעלם לקח איתו את הירח,
והפרח שכאילו נתן לי, נבל.
לקח את ליבי והפך אותו לקרח.
האיש שגר בקצה המסדרון
מת כבר שנה שלמה,
מעולם לא אמר שהוא אוהב אותי,
ולא ציין כמה שאני יפה.
חשבתי שהוא תלה את הירח
היום אני יודעת שאז הייתי עוד קטנה.
האיש שגר בקצה המסדרון
רצה שאני אחשוב שהוא תלה את הירח,
הבטיח שיקטוף לי פרח,
אבל הוא מעולם לא אמר לי כמה שאני יפה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.