קולות של מוזיקה הגיעו לאוזניך והידהדו בהן, הקולות הגיעו
מהרחוב ליד. הראש הסתחרר, טיפות החלו לרדת, הם ניראו כמו
כוכבים שנופלים עליך לאט לאט, אך אינך יכול לתפוס אותם. אתה
נופל לתהום, תהום אין סופי. הראש מסתחרר, והמוזיקה... המוזיקה
נשמעת שוב ושוב ושוב. ואותן טיפות, אותם טיפות מטביעות אותך
ושוב אתה נגרר לאין סוף. האין סוף הזה ניראה אפילו יותר ארוך
מהראשון, הנשמה נעתקת מגופך ואתה צונח לאדמה.והמוזיקה, המוזיקה
מנגנת בראשך שוב ושוב ושוב, ואתה זועק בפנים מתחנן לגאולה:
תפסיקו את המוזיקה, תפסיקו את המוזיקה, תפסיקו את המוזיקה...
אך זה נמשך ושוב אין סוף ועוד אחד ועוד אחד...
"הצילו" אתה זועק אך במקום נופלות טיפות, לא מהשמיים,
מהעיניים, טיפות. שנית ושלישית ועוד טיפה ועוד אין סוף. אתה
טובע וטובע וטובע. הגוף נחנק מבקש לברוח, אך לא יכול אתה תקוע
באין סוף, הצילו, הצילו, הצילו. תפסיקו את המוזיקה... זה כל מה
שביקשתי...
                       בבקשה תפסיקו את המוזיקה...
                                   בבקשה...

לא פלא שאני דכאונית,הא?!