גלי שתיקה נורים ממקום בו התודעה כבר לא תשנה,
רק כדי להתנפץ על גבי מסך של חושך מסנוור.
שירת סירנות ממעקי הקיום החשוכים ביותר,
בועות זכוכית מלאות זכרונות עולות מים של ערפל.

ליטוף בלתי מורגש כמעט וההבנה הקרה הטמונה בהתרחקות.
נסיגה קדימה - לעבר מה שידעתי לפני...
עידני דממה מופרעים על ידי רגע דומם - הצעיף מורם,
עיניי נפקחות כדי לשכוח את מה שאני לא יכול לקבל...