עוד ערב שגרתי
שעמום שהופך לאבדון
כשמחשיך זה תמיד נעשה בודד יותר

סביבי הכל כה מוכר, אך זר
מונחת בפרטיות לא שלי
התפלשנו אחת בשנייה, הפרטיות ואני
היא נגסה בלבי
לבי מונח לו כעת על השטיח
פצוע ומדמם
היא רוקנה את מוחי וגזלה את הדעת
חיה רעה, דורסנית

העיניים שורפות מהמאבק העיקש
עודי מוטלת בתוך השעמום שהפך לאבדון
ומכיוון שהחשיך כבר מזמן
הבדידות היא אינסופית.
לעולם תישאר כזאת, רק שלפעמים מכאיבה פחות
כשהאמת נדחקת הצידה לטובת ביטחון רגעי.
עוד ערב שגרתי.