יש בי קור כזה של לבד. לא לבד עם עבר. לא לבד עם עתיד. לבד, עם
לבד. לא היה מישהו, לא יהיה מישהו. וגם אין מישהו. אם היה
מישהו, הזיכרונות היו מחממים אותי. אם יהיה מישהו, התקוות היו
מחממות אותי. אבל הלבד הזה, חסר תקוות וזיכרונות. זהו לבד של
אי ידיעה, או שמא יותר נכון לומר, לבד של חוסר ודאות. לו הייתי
יודעת שיש מישהו והוא לא אוהב אותי, הייתי מפתחת תקוות לגבי
אחרים, הייתי משלה את עצמי שיש עוד אנשים בעולם, שכן יאהבו
אותי, וירצו אותי, ויחממו אותי. לו הייתי יודעת שיש מישהו שכן
אוהב אותי, הייתי נותנת למחשבה עליו לחמם אותי. אבל אני לא
יודעת, חיה בחוסר ודאות, באי ידיעה. יש בי קור כזה של לבד,
ואני טיפוס של חום.