אכן ההחלטה לצאת מהמצב טמון בראשה של האישה המדהימה.
זה מספר חודשים שהיא לבדה, יש לה המון חברים חברות מחזרים
והצעות בלי סוף, אך היא העדיפה להיות בגפה. אכן "נתקעה" שם,
בדיוק במקום בו אוטוטו איבדה שפיותה.

נראה שהיא מחליטה לצאת מהמצב, לפחות לבדוק היכן אי השפיות
איננו, אכן מחליטה היא לעלות עוד מדרגה ולנטוש את האהבה,
"האהבה שאכזבה וגבתה מחיר כבד כל כך". אין ספק שהאהבה קיימת אך
כל שאר המוטיבים בספק, והיכן שיש, ספק מחצית הדרך אבודה.

לכן, החליטה האישה המדהימה להיפגש עם נסיך חדש, אותו "שלפה"
מבין מחזרייה... רצתה לנסות את תחושותייה, את השתלבות הנפש שלה
כאשר תחלוק מאווי נפשה עם נסיך חדש, איך יהיה "בלעדיו"? איך
יהיה לחלוק זמן עם אחר?

"יש לך בקשה מיוחדת?" שאל הנסיך החדש.
והיא מצחקקת בליבה; "מה בכלל ביקשתי? להישאר שפוייה?"
ולפני שענתה, הבטיח ערב נפלא: יין, מוסיקה, אולי ליטוף? אולי
מגע?
ואינו יודע זה הנסיך, את מורכבות הנפש שלה של האישה המדהימה,
ואינו חושב ולו לרגע שמה שמעסיק אותה עכשיו זה הרצון להישאר
בשפיות ולא גינוניי אהבה.

שלא תטעו, קוראי היקרים: אישה זו מאוהבת באהבה ובגינונייה, אבל
כדי לעלות הרחק מסף אובדן השפיות עלייה להתרחק ממה שמכנים רגש,
והיא מנסה לבדוק תחושותייה שלה כלפיי עצמה במצבים מסויימים,
אכן אישה מדהימה.

ואכן,
בערב חורפי מיותם מירח, בדרכה לנסיך החדש, הילכה בין טיפות
הגשם בלב כבד חשש מה מתגובותייה שלה כלפי עצמה. הן האחרון איתו
חלקה מאווי נפשה היה אהוב ליבה שנפשה מיאנה להתנתק, אותו עיקש
מבלבל שמופיע פה ושם, מטלפן, מתעניין, והלב הלב כל כך מעורב
ברגשות, הלב "התבלבל".
מחשבה חלפה במוחה של האישה: "הכל היה שפוי יותר אלו רבנו ולו
פעם אחת, אלו חדלתי להבין אותו כל כך..."
אבל האיש העיקש תמיד קיבל "חנינה" מהאישה המדהימה, כעת היא
בדרכה לנסיך חדש...
לא אהבה היא מחפשת, לא ריגוש. אולי ליטוף על פצעי הרגש פצעי
השפיות? אולי להבין מה שם כואב כל כך? אולי לראות שיש אחרים
בעולם? ולא שלא ידעה, זה כאילו משחק שלה עם עצמה, מן רצון לא
לדעת כלום מעבר לאותה האהבה, אכן אי שפיות, אכן החלטה לצאת
מהמצב.

(המשך יבוא)