קובי לרנר / צמרות שחורות |
ושיערה השחור מתבדר ברוח
לא עוד עיניים תוהות בחום עמוק
לא עוד שתי קרניים המסנוורות את עיניי
רחוקה היא כל כך במיטתה
מכסה חמוק ומפקירה חמוקיים
מתכרבלת בשמיכתה אל השחר
מחייכת בשנתה אל אתמול שחלף
חשה עוד טיפת חום של זכרות
ששהתה במעונה ושוב הוא הלך
מגיף היטב את חלונה
פן רוח הבדידות תיבש בפניה
חוזר אל עצמי
ומניף על כתפי את התרמיל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|