- "למה לך להתפשר? יש לך עוד שבע מחכים בתור."
- "כי הוא אוהב אותך, זה למה! לקחת בכלל רגע לראות מי הם השבע
האלה ומה הם רוצים? אל תהיי תמימה, העולם קר ואכזרי... תתגמשי
קצת!"
- "בדיוק זה העניין, קר ואכזרי... אני צריכה להזכיר לך כמה הוא
היה קר ואכזרי לפני שהוא החליט פתאום שהוא אוהב אותך? איזה
צחוקים, עוד בדיוק כשהחלטת שאת לא אוהבת אותו! ממש אירוניה...
אולי קצת יותר מדי אירוני, חשבת על זה?"
- "אירוני, לא אירוני, מה זה משנה? אם זה מה שזה דורש כדי
לבעוט אותו להגיון, שיהיה אירוני! מה שחשוב זה שהוא אוהב אותך
באמת הפעם."
- "ממש תודה, 'באמת הפעם'... ומה עם הפעם הקודמת? וזאת שלפניה?
והארבע פעמים לפני זה שהוא החליט שנמאס לו מהשגרה? גם אז הוא
'אהב אותך הפעם'... את לא לומדת מהטעויות שלך?"
- "גם הוא לומד מהטעויות שלו... עכשיו הוא יודע שאת לא שלו
לנצח ושהוא צריך להשקיע כדי להחזיק אותך איתו. פרח שלא משקים
נובל."
- "נכון מאוד... ותודות לו, הפרח הזה כבר מזמן בקנטים. עפר
באדמה. וטוב שככה, זה בדיוק מה שזה שווה עכשיו. אבק, עף עם
הרוח. יאללה, עוברים לגינה אחרת, בעבר יש רק קוצים."
- "גם קוצים אפשר ללקט. לפחות הוא מנסה להנביט אותכם מחדש.
אוהו, כמה שהוא מנסה... את קראת את המכתבים שלו? את השירים
שהוא משורר עליך? איך זה לא עושה לך כלום?"
- "כי את יודעת מתי למתוח את הגבול, זה למה. המשורר הזה כבר
שיחק בך יותר ממה ששיחקו באיצטדיון טדי. די, תמשיכי ללכת ואל
תסתכלי אחורה".
- "לא אחורה, אבל קדימה... על סליחה שמעת? אנשים טועים, וגם
הוא טעה... לפחות הוא מבין. רק תחשבי... אם הוא, בנאדם אחד,
יכל לגרום לך לכל כך הרבה כאב, תחשבי כמה כאב יכולים לגרום לך
המיליארדים שעוד לא פגשת שחיים בעולם הזה. תחזרי אליו, אפילו
אם רק כדי להמלט מכל מה שקיים בפוטנציה".
- "ומה עם האושר שקיים בפוטנציה? לא מגיע לך לטעום גם קצת
מזה?"
- "מגיע, בטח מגיע... השאלה היא מי יתן לך אושר? את מתכוונת
ללכת על בטוח, או לקפוץ למים ולקוות לטוב?"