היא הסתכלה על הידים שלה ממש מקרוב.
שוב הן היו מלאות דם והיא שוב לא הצליחה להבין מה בדיוק קרה.
היא פסעה יחפה בכיוון האמבטיה.
המראה היתה מלאה אדים.
מבעד לרטיבות יכלה לראות את פניה.
כמה השתנתה בשנה האחרונה.
היא התיישבה על הרצפה הרטובה, שילבה את רגליה והחלה לבכות.
הדלת נטרקה בעוצמה ויצרה הד עצבני שרץ מקיר לקיר, מנסה לברוח
מחדר השינה האפל. השתתקה.
רגליה היו קרות וידיה טפטפו דם דליל על רצפת השיש הלבנה.
תוך שניות הפכה כותנתה לאדומה. נדבקת - לא נדבקת לרגליה
הרועדות.  
היא קמה בדממה מוחלטת ופתחה את ברז האמבטיה. אדים ריחפו בחדר
הרחצה הקטן והיא חשה כי היא נחנקת.
בעדינות הכניסה את רגלה למים הרותחים והרגישה את תאי עורה
נשרפים, לאט, לאט.
כותנתה צפה במי האש וצבע הדם התערבב בהם במהרה.
היא שכבה בדממה, נותנת לפחד לנצח. יודעת ששוב הפסידה, ששוב
ויתרה.
רצחה את נשמתה.  

הבוקר הגיע.
השמש שלחה את קרניה הדקות לפאר את חדר האמבטיה הקטן.
יום חדש, שעה חדשה.
לילה חדש, מלחמה חדשה.  
דברים חדשים קרו, אנשים חדשים נעלמו, נולדו.
יום חדש, שעה חדשה.
לילה חדש, מלחמה חדשה.

היא הסתכלה על הידים שלה ממש מקרוב.
הן היו מלאות קמטים והיא שוב לא הצליחה להבין מה בדיוק קרה.
היא פסעה יחפה בכיוון החדר.
מראת האיפור היתה מלאה אדים.
מבעד לרטיבות יכלה לראות את פניה.
כמה השתנה בשנה האחרונה.
היא התיישבה על הרצפה, שילבה את רגליה והחלה לצחוק בקול.
הדלת נטרקה בגלל הרוח, גורמת לצחוקה להדהד בכל הבית.  
רגליה היו די חמות וידיה טפטפו מים חמימים על שטיח הקש החום.
היא קמה ונכנסה למיטה הרחבה, נותנת לגופה לנוח בין שמיכות הבד
העבה.
היא שכבה בדממה, מאזינה לדינמיקה של החיים. רואה את הפתעות
המציאות, נכנעת, לוחמת, מתמודדת, נכנעת, מנצחת, צועקת, צוחקת.

נרדמת.

והשעון המשיך לתקתק.