- "אם להתבונן היטב בדף חלק אפשר להבין את משמעות הקיום".
  כך התחלתי להסביר לה, בעודי מוציא שני בקבוקי 'קרלסברג'
נוספים מהמקרר. העניין הזה הפך אצלנו להרגל של קבע. במוצאי
שבת, אני ועינת יושבים במרפסת ומתפלספים על עניינים שברומו של
עולם, אך רק לכאורה. זה פשוט נחמד להעביר כך את ה'האנג אובר'
של יום שישי וגם את ההפסד הנוסף של קבוצת הכדורגל שאני אוהד.
  - "רן, עשה לי טובה, אתה והשטויות שלך. מתי כבר תבין שאתה
לא סוקרסט. אתה יודע טוב כמוני שאילו חיית בתקופתו אזי הוא היה
משתמש בך בתור מחזיק נייר הטואלט שלו. אם בכלל היה דבר כזה
בזמנו".
  - "בתקופה שלהם חירבנו באדמה, זה חסך את הדישון", עניתי לה
ולקחתי לגימה נוספת מהבקבוק הצונן, "אבל עזבי את זה, ותני לי
לנסות להסביר".
  - "שוט", היא אמרה והציתה סיגריה נוספת, כמי שנכנעה ללחץ
ההיסטרי שלי לנסות ולהרשים אותה במחשבות עמוקות.
  - "תזרמי איתי", אמרתי והנחתי לבקבוק להיפגש עם השולחן לכמה
דקות. "בואי ניקח לדוגמא את הדף הקטן הזה: הוא לבן וחלק.
אסוציאציה - אדם שרק עכשיו בכה את הבכי הראשון אחרי המכות
הראשונות שהוא קיבל. כמה אירוני - דווקא מרופא. עם השנים, צובר
הדף קישוטים יפים שגורמים לו להיראות מיוחד, ביזארי במקצת, אך
מעניין. האסוציאציה שלנו הופכת מתינוק זב חוטם לילד מתבגר
ומילד לנער שמגלה בעצמו שינויים נוספים ההופכים אותו לגבר."
  - "אויש, רן מותק. שוב פעם התעוררת וגילית שיש לך זיקפת
בוקר לא רצויה? כבר שוחחנו על כך. זה נורמלי אצל כל ילד
שמתבגר. ולמען אלוקים רן, אתה כבר בן עשרים וחמישה חורפים!"
  - "למה את לא מקשיבה עד הסוף? אני לא מדבר איתך על זבל"ר.
משהו עמוק הרבה יותר מקונן בראש המקריח שלי".
  - "נראה לי שהמינוקסי כבר חדר לך לתאי המוח. או שהתה הטיבתי
המסריח הזה החליט לצאת מהצד השני".
  אך, כמה שאני אוהב את עינת הזאת עם ההערות הציניות שלה. אבל
לפעמים פשוט בא לי להלום בה כהוגן עם נבוט או לום.
  - "תעשי טובה ותקשיבי. תחשבי לרגע שאני עוד מרצה מזקין בחוג
המטומטם שלך לתקשורת", אמרתי ולקחתי לגימה ארוכה מהבקבוק
והתכוננתי להמשך ההרצאה. "כמו שאמרתי, הדף מתמלא עם הזמן
ולבסוף הקישוטים היפים הופכים לקישקושים חסרי מהות ותכלית, ולא
נשארת שום ברירה, חוץ מאשר לקרוע את הדף כדי לשמור לפחות על
קצת מטהרתו".
  - "די רן. שיגעת אותי עם הדיסקוסים המיותרים האלה. לא חשבת
לעצמך שאתה כבר נכנס לחשבונות של הבורא עם כל המחשבות המוזרות
האלו?".
  הבטתי בה. כמה יפה עורה הלבן לאור כוכבים. שיער ארוך שחור
משחור, אך משהו במבט עיניה דיבר על יותר מטל טהור. התחלתי
להרגיש סחרחורת קלה וגופי החל לרעוד.
  - "חבל רן. חשבתי שאתה שונה מאחרים. חשבתי שאתה תהיה מספיק
חכם כדי לא לשאול שאלות מיותרות ולהסיק מסקנות שלא לך."
עיניי קפצו מחוריהן והתגלגלו על הריצפה. עינת התקופפה ואספה
אותן לידה.
  - "תראה רן עד כמה צדקת, ותבכה בדמעותיך האחרונות על ייסורי
פשר החיים".
  מולי ראיתי את גפיי נתלשים מגופי. אף לא טיפת דם מיותרת לא
נזלה מהמקום שאך לפני רגע הרגיש  את חום ראשה של עינת. בקבוק
הבירה נתגלגל לאיטו מהשולח, והתנפץ לאלפי רסיסים. ראשי המבריק
נתלש אף הוא והתפורר ברוח.
  רק הגוף נשאר. מודל מוגדל של דף A4, שנקרה ונקרא ונקרע...