עמית שלו / רוני |
באולם שקט,
התנשפות על דממה,
היא עוצמת עיניים כדי לא לראות,
כדי לא לחוות עוד אירועים כואבים,
שונאת, וכמה שהם אוהבים..
והשקט ברקע, שקט כאב,
בתוספת נשימות והמון דפיקות לב,
ויש לה עיניים שכשקר הן כחולות,
ובשמש חיצונית - הן הופכות נמסות,
אבל היא לא תבכה, והיא גם לא מדברת,
היא רק רוקדת בדממה,
רוקדת, ונמסה....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|