בשתי ה', בשתי בעצמי
עד שלא האמנתי בעצם קיומי
זעפו פני על מבטן האדיש
אמצו ידי כי בראותי חטא אחריש.
חלש, ללא תועלת
חתול אנוכי ופחדן, חץ בלי קשת.

בכיתי על שאני עצמי
לא גיבור לעמוד בפרץ,
לא חומה ומחסה לארץ,
רק עוד בעיה,
משיב אף וחמה,
כתם על אפס יצירתך,
הילד הקטן של המשפחה,
אין לי סיבה וגם מטרה.

שכחתי לשימך לפני תמיד,
רפה ליבי מלעתור ולרצות,
שוויתיך רק בצרותיי,
אבל מי יתן וברוחי תשלוט.

תן כנפיים ליצרי ותן רגליים לנשמתי,
שרק אתה תהיה מושא נפש,
ואת הכל אראה כי טוב,
כי אותך יישקו עיניי
ובך אמצא עצמי.