דמעות הן חיי, עולמי, אושרי, להן את כל מכאוביי יכולה לגלות
אני.
לא סומכת כלל על אנשים - רואה בהם כחיות ולא כבני בריות, אך
הדמעות על כך מפצות.
דמעות בשבילי, הן ים אינסופי של אושר, כל דמעה מבטאת כאב אחר,
על אף דמעה איני יכולה לוותר.
לאחר שזלגו כל הדמעות במלואם,
שוב חוזרת אני להיות בן אדם.
אדם חדש שטוף ציפיות ותקוות, אשר בעבר חווה צער ואכזבות. כל
דמעה מטעינה אותי שוב ושוב והתהליך חוזר, ולצערי הוא כאוב.
שוב ייאוש ממלא את חיי ועצב את לחיי,
צריכה אני עד מאוד את סם החיים - הדמעות.
בעזרתן אני האבק עם כאביי - איתם אצטרך להתמודד לשארית חיי.
דמעות זהו דבר מאוד הכרחי, בלעדיהם צער היה דבר נצחי,
אך הדמעות גורמות לי לנדוד בעולמות.
עולמות שונים, נטולי עצב וצער,
עולמות שאף פעם לא פגשתי במילים שנאה וגער,
המילים השליליות שגורמות לאדם הגבוה,
הבטוח בעצמו - להפחית מערכו,
ערך האדם.