בחשכת הליל אני גלמוד-
נסחף לבי אל העצבות,
מפחד מהצער שיגררני אל המצולות
בגלי ייאושו הנסוגים מן החוף.
יש אמנם אור ממרחק בחוף המבטחים
אך אינני משוכנע שהאנרגיה הקיימת תספיק
ולכן אני מחפש נפש מבינה ואוהבת
שתשחה עמי לאורך הדרך.
שומע קולות בחשכה המזמזמים במוחי
והם לועגים לכאבי האישי,
לבדידותי...
לקור שבלבי...
אך לא בגינם אאבד אמונתי
שיש כוח החזק מייאושי
וכוח זה יוותר צמוד, בתוכי
ויצילני מכוח משיכת דכאוני
במצבים הכי מייאשים ונואשים,
זהו הכוח המולד מאהבת החיים
(ולא אלוהים!)
מוקדש לכל מדוכאי העולם באשר הם
29/08/02 © |
