הולכת לאט, אוהבת את הרגע
נתקלים בי אנשים, ממהרים, אפורים
בזבוז זמן זה רע.
הולכת מהר, עוצרת להריח את הפרח
נתקלת בגנן, גוזם את הפרח, וזורק לפח
איש אפור, איש עצוב
ריח כבר לא חשוב.
הולכת מהר ולא עוצרת
ממהרת לשם ממהרת לעולם
עוד אחת אפורה בין כולם.
ילד נופל וצועק לאמא,
אמא באה וגררת מהר, שלא נאחר.
עוד ילד שיגדל כדי למות, כדי להאפיר.
מסתובבת ברחוב, רואה מסביב שנאה
כעס. טינה.
מסתובבת מהר והכל מרוח
בצבעים של אפור
ונשטפת כמו כולם.
לא רוצה, אבל פוחדת
ואין מי שיציל, שימשוך
שיצבע.
ועוצרת וחושבת ולא יכולה
מתנגדת, רוצה, אבל לא מסוגלת
נופלת למערבולת של אפור
וטובעת.
טיפה אחת של צבע אדום
והכל לבן עכשיו...
הקירות, והבגדים
והאחיות.
ורק לכדורים יש צבע,
הם עושים את החיים בצבעים יפה, שמחים יותר
ואני רוקדת בין הפרחים
באיטיות.
שמחה. |
