איש רץ ברחובות ת"א בהיסטריה. "אני הולך להתפוצץ!!! אני הולך
להתפוצץ!!!" הוא צורח בקולי קולות. אנשים מסתכלים עליו, מרימים
גבה, ומתעלמים. יש כאלו שמתחילים לדבר, איזה משטרה חרא יש
בארץ, שלא עוצרים מטורפים כאלו. זה לא שלא עוצרים אותו. בטח
שכן. תמיד שמים אותו בתא המעצר, ושם הוא יושב בשקט, בלי להפריע
לאף אחד. ואז, כשמישהו מסתובב או אפילו ממצמץ, הוא נעלם. ואז
פשוט רואים אותו עוד פעם. רץ ברחוב וצועק. ובעיתונים כותבים
"תנאי האבטחה המכפירים של תאי המעצר מוכחים שוב שמטורף יוצא
שוב ושוב לרחובות העיר". זה לא שהוא תמיד צועק אותו דבר.
לפעמים זה "%70 מהגברים בתל אביב הומואים!!!" ולפעמים זה
"כיסאות מעופפים! אני נמחץ!" וכל האנשים מסתכלים. שבוע אחד,
הוא לא בא. האנשים בהתחלה חשבו שזה נחמד, שקט עוד פעם. אמרו
שכנראה המשטרה סוף סוף הצליחו לתפוס אותו. אבל אז הם שמו לב
ששקט. מאוד שקט. כ"כ שקט שאפילו המכוניות לא הצליחו לעשות
מספיק רעש בשביל להסתיר את השקט. ולאנשים נגמר על מה לדבר. הם
כמובן לאמ יכלו לדבר על כמה שהמשטרה מתדרדרת, וכמה שלאנשים לא
איכפת איך הם נראים. והתחיל להיות להם מאוד מאוד משעמם.

ואז יום אחד, היא הלכה ברחוב ובמקרה ראתה משהו זז בתוך שלולית
בוץ ענקית. הדבר קם כשהיא התקרבה, והיא יכלה לראות שזה בן אדם.
כשקצת מהבוץ ירד מהפנים שלו היא זיהתה אותו. זה היה המשוגע.
"אתה!" היא אמרה. "אתה נעלמת! אתה המטורף!" הוא חייך ואמר
"כן...מצטער שלא באתי הרבה זמן, פשוט הייתי בחופש"
"בחופש?! ממה?!"
הוא יצא מהשלולית, ניגב את הבוץ מהפנים שלו, ואמר בשקט "אנשים
צריכים אותי. לכן שלחו אותי לפה."
"מי? מי שלח אותך?"
"זה קצת מסובך מדי...פשוט נגיד שאני מלאך." הוא הוציא מהכיס
שלו כרטיס ביקור שהיה נקי באופן מפתיע. היה כתוב בו "מכבסה
בשירות עצמי, פתוח כל הלילה". היא הרימה גבה והסתכלה עליו עוד
פעם. הוא צחק ואמר "פעם אחרונה שבדקתי הם לא מוכנים לתת
למלאכים סמויים כרטיסי ביקור. זה עלול לפגוע בזה שהם סמויים.
בכל מקרה הם נתנו לי חופש של שבועיים, כי הם הבינו שקצת נמאס
לי מהתאי מעצר האלה. "
"ומה אתה עושה בשלולית?"
"סתם, היה לי קצת חם והתחשק לי לקפוץ לתוכה ולישון בה קצת. את
לא מאמינה מה את מפסידה."
היא עדיין נראתה קצת מהורהרת. "אז...מה אתה הולך לעשות
עכשיו?"
"עכשיו אני צריך לחזור לרחוב. כדי שאני גם אחשוב על משהו חדש
לצעוק, הקטע עם ההומואים קצת מעליב. יש לך רעיונות?"