פרולוג
"וידבר יהוה זאת החיה אשר תאכלו; כל מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסת
מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו... ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושסע
שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם" ויקרא פרק יא' פס'
א'-ז'
אוקי - אז אלוהים ציווה לא לאכול אותנו. אבל למה - כי אנחנו לא
יורקים?
אהה, דרך אגב, אני חזקל - החזיר הכשר הראשון.
ואיך בדיוק אני יכול להיות כשר, אתם שואלים?
הילדות
נולדתי למשפחה מרובת חזירים. שמי המקורי היה ווואיאייוו.
לאבי היתה חולשה לפרחי אניס, ואימי... בוא נגיד שאימי ידעה
הרבה חזירים...
אני חזיר חמישי מבין אחד עשר חזרזירים (איך אתם הבני אדם
קוראים לזה? - "כריך בייקון"...). כולנו גרנו בקרון אחד. סבלתי
התעללויות רבות מאחיי הגדולים.
יום אחד במהלך יום התעללות שיגרתי שמעתי בת קול מהדהדת ושואלת
"היכן החייל שלי?". באותו רגע כבר לא היה אכפת לי מהתעללויות
של אחיי. נשביתי אחר הקול המתקתק. התקרבתי לחלון הקרון שלנו
וראיתי שני בני אדם: אחד האזין לקול הזה מתוך קוביה שחורה,
ושני שאל אותו לשמה ואחד ענה שזו אהובה עוזרי. באותו רגע חשתי
שאני חייב לפגוש אותה אך לא ידעתי היכן. יום אחד, כשהסתובבתי
בקרון ראיתי פוסטר של אהובה עוזרי בהופעה.
התפנית
באותו רגע הרגשתי חום לא מוסבר באזור הבטן (בדקתי וראיתי את
אחי החזיר הבכור משתין עליי). מיד רצתי ליציאה של הקרון בכדי
להשיג כרטיס. אבל לא נתנו לי לצאת, בטענה שאסור לחזיר לדרוך על
אדמה יהודית. כששאלתי למה, אמרו כי אני חיה לא כשרה. שאלתי "מה
זאת אומרת לא כשרה?" ענו לי נחרצות: "אתה לא מעלה גרה אז אתה
לא כשר". "מה זאת אומרת מעלה גרה?" הקשתי. ענו לי שמעלה גרה זו
חיה שאוכלת את האוכל שלה ואז מקיאה אותו ושוב אוכלת אותו ואז
מקיאה ושוב אוכלת ומקיאה ושוב אוכלת. אוקי, אוקי - הבנתי. "אז
כדי להיות כשר אני צריך להעלות גרה?" חשבתי לעצמי. פניתי אחורה
לקרון והתחלתי לתרגל עלית גרה. מצאתי לי איזה תפוח רקוב התחלתי
לאכול אותו ואז דחפתי שסע לגרון והקאתי חזרה החוצה. השתדלתי לא
לפלוט החוצה. התחלתי ללעוס שוב את הקיא. זה היה מר וחמוץ.
בלעתי את הקיא וההקאה הבאה כבר באה לי בטבעיות.
טוב - אז אחרי שהשתלטתי על עניין הגרה החלטתי שאני יוצא החוצה
- יוצא מחוץ לקרון!
היציאה מהקרון
ניגשתי ליציאה של הקרון ואמרתי להם: "אני כשר - תנו לי החוצה
לצאת!" ענו לי "תחזור, תחזור מיד לבפנים" אמרתי "אני יודע
לעלות גרה! תנו לי לצאת!" הם החלו לצחק להם ואני החלטתי להוכיח
את עצמי, אבל מרוב קריזה הקאתי עליהם את תכולת קיבתי. הם
התעצבנו ופתחו את השער בכדי להלקות אותי. אני לא חשבתי לרגע
ויצאתי את השער - ברחתי כל עוד נפשי בי.
(נעצרתי לרגע לבדוק אם באמת נפשי בי - היא אכן היתה שם). האטתי
את הקצב והמשכתי ללכת לאיטי בתקווה להבין היכן אני. מרחוק
ראיתי מלא בדים צבעוניים וחיות מוזרות. היתה שם חיה עם גב
מוזר, בולט כזה. כמה חזירות אנורקסיות עם זקן וזוג קוצים על
הראש ועדר של חזירות נורא שעירות עם אף עגול. נזכרתי שאחי סיפר
לי על חזירות שעירות נורא שנקראו גרוזיניות. ניגשתי לשחורה
מבניהן.
המפגש עם הכבשה השחורה
שאלתי: "תגידי את גרוזינית?". היא ענתה לי: "מההההה?"
סיפרתי לה את מה שאחי סיפר לי והיא הסבירה לי שהיא כבשה ושהחיה
עם הגב זה גמל והקוצים אלה קרניי תיש, ואז היא שאלה אותי: "מה
אתה עושה כאן?". סיפרתי לה את הסיפור שלי. היא קצת צחקה מעניין
הגרה, אז הוכחתי לה. היא הייתה קצת בשוק וביקשה שאני אפסיק, אז
חדלתי. היא הזמינה אותי ללאנצ'. הלכנו והגענו לאזור שיחים. היו
שם פרחים מוזרים. אני טרפתי אותם כמו חזיר והיא היתה בשוק ממני
ואמרה לי להרגע. לפתע נשמעה קריאה מוזרה והיא אמרה לי להסתתר
שלא יראו אותי. הסתתרתי מאחורי השיחים וראיתי בנאדם עם הרבה
בדים עליו. היא הלכה לכיוונו וסובבה אליו את הגב. הוא הרים חלק
מהבדים שלו ושלף את הקפיץ שלו שלא היה קפיצי בכלל וחיזרר אותה.
באיזשהו שלב הרגשתי מין עיפות לא מוסברת והייתי נורא שמח. לרגע
שמעתי קול והייתי בטוח שאלה בני אדם הקרון והתחלתי לברוח.
כשהבנאדם עם הקפיץ הלא קפיצי ראה אותי הוא שלף חרב וצעק:
"חנזיר! חנזיר! רוח מין הון, חנזיר!" רציתי להסביר לו שאומרים
חזיר אבל היא רצה אליי ואמרה: "תברח! תברח!".
כשהגענו לחול מבטחים עצרנו לנשום ואני הרגשתי רעב מטורף והייתי
חייב לאכול משהו
ושאלתי אותה מה זה השיח. היא הסבירה לי שקוראים לפרחים האלה
מריחואנה ומה שיש לי עכשיו זה מאנצ'.
הסתובבנו לנו כמעה והיא אמרה לי שהבנאדם שרדף אחרי עם הסכין
הוא מוסלמי ושאסור לו לראות חזיר אפילו. אני ממש נעלבתי -
הרגשתי שאני חיה מיותרת בעולם הזה. רציתי להתאבד. היא שכנעה
אותי שלא ואמרה שאם אני רוצה היא יכולה לארגן לי נסיעה לעיר
הגדולה. שאלתי "ומה עם הבנאדם עם הבדים?". היא ענתה שעכשיו
מגזזים את הכבשים אז היא תארגן לי צמר ותאפר אותי לכבשה וזה מה
שהיא עשתה באמת - הפכתי לכבשה לבנה, לא כמו היא.
לאחר שבוע שהרגשתי קפיצים ואכלתי מריחואנה היא אמרה לי שאנחנו
נוסעים לעיר הגדולה - לירוחם. בבוקר הגיע קרון מוזר כזה והיא
אמרה לי שזה טנדר ולא קרון. עלינו עליו. בדרך היא הסבירה לי
שאנחנו הולכים להמכר לאנשים עשירים שנהנים לזיין כבשים. היא גם
הוסיפה שיש שם גם הופעה של אהובה עוזרי ואני הייתי המאושר
בחזיר. הקרו... אהה - הטנדר הגיע למקום עם שלט ענק: "ברוכים
הבאים לירוחם".
העיר הגדולה
בירוחם היו כמה בניאדמונים שרדפו אחר הטנדר וצעקו מהה מהה היא
אמרה לי שלא להתייחס אליהם. אז התעלמתי. לאחר נסיעה ארוכה
הטנדר נעצר ליד בית גדול. ירדנו מהטנדר. מהבית יצא בנאדם קירח
עם ריח מסריח ומוזר. הוא הלך אל הנהג, נתן לו כסף ושני בני אדם
הכניסו אותנו פנימה. כמובן שאני והיא נכספנו לחוויות מוזרות:
בין אם זה היה קוקאין והרואין ובין אם זה היה הסטיות של
הקירח.
מקץ כמה ימים נשמעה דפיקה על דלת הבית וכאשר הקירח פתח את.
נשימתי נעצרה. אני ראיתי אותה - זו היתה אהובה עוזרי. היא שאלה
אותי "מי זאת?" ואמרתי לה מלא אושר: "זו אהובה עוזרי!". רצתי
אל האהובה (עוזרי) בזעקה חזירית. הקירח הבין שאני חזיר, פתח את
הדלת ובעט אותי החוצה.
בחוץ מצאתי את עצמי בודד וערירי ללא כסף ללא לינה ללא כלום
והבנתי כמה אני שונא את אהובה עוזרי. בגללה נאלצתי לאכול מפחי
אשפה ולחיות כמו חזיר אשפתות. לילה אחד הרגשתי עקצוצים מתחת
לעור והבנתי שאני חייב מנה כדי לצאת מזה. הסתובבתי לי וחיפשתי
לי מנה. לאחר שהובהר לי שאני צריך לשכב בשביל להשיג את המנה
שכבתי הרבה עד שהחור של התחת שלי היה בגודל של טבעת כדורסל,
וככה הייתי חי: זיונים וסמים.
יום אחד לאחר המנה היומית שלי הרגשתי שאני עומד למות וברקע
שמעתי טנדר שקרא לגאולה והבנתי שזה אות משמיים. עקבתי אחר
הטנדר והגעתי למין בית גדול שהרבה בני אדם נכנסו אליו עם משהו
עגול על הראש שלהם. ניגשתי לאחד החלונות של הבית הזה והתחלתי
להאזין לדבר הבנאדם עם הזקן.
החזירה בתשובה
הייתי מגיע לשם כל יום ולומד דברים חדשים. הרגשתי שאני כל יום
הולך וקרב לגאולה. לאחר כמה חודשים הרגשתי שאני כבר מספיק חזק
ואני לא צריך להתבייש החלטתי לשנות גם את שמי ליחזקאל. הייתי
מוכן להכנס לתוך הבית הגדול. באותו היום התכוננתי לקראת תפילת
מנחה. פשטתי את התחפושת, עשיתי אמבטיית בוץ ומצאתי לי דבר עגול
ושמתי על הראש. הגעתי באיחור לבית הגדול ונכנסתי באמצע המנחה
והבני אדם השתתקו לנוכח כניסתי. לפתע בנאדם צעק "חזיר!", ואני
חייכתי ואמרתי: "לא חזיר - יחזקאל!", ובנאדם אחר צעק: "שלא
תעלה את אותיות האל על שפתותיך! חילול הקודש! מוקצא!", ובני
אדם עם דברים עגולים על הראש החלו לרדוף אחריי. הרגשתי נרדף
וברחתי משם. הבנתי שקשה להם לקבל אותי אך לא ויתרתי והמשכתי
ללמוד תורה מרחוק. הורדתי את אותיות האל מהשם שלי והפכתי
לחזקל.
ערב אחד לאחר שיעור מאלף (ועד תף) הסתובבתי לי בעיר ומרחוק
שמעתי קול נורא מוכר. הסתובבתי וראיתי את היא. היא הייתה נורא
רזה והיו חסרות לה שיניים. מהר רצתי אליה, אספתי אותה אליי
והיא סיפרה לי מה קרה אצל הקירח מאז גרושי: הקירח ואהובה עוזרי
התעללו בהיא עד שהיא ברחה משם וכל הזמן רדפו אותה. היא חיה ממש
כמו כבשה שחורה ואני החלטתי לשקם אותה.
היינו הולכים כל יום לבית הגדול. ערב אחד לאחר שהיתה בבית
הגדול חתונה אני והיא הבנו שאנחנו צריכים להתחתן. בערב שלמחרת
הייתה עוד חתונה וגם אנחנו נישאנו ובאותו ערב היא ואני
הזדווגנו.
אפילוג
היום לאחר כמה שנים אני והיא הורים מאושרים לעשרות כבשירים
ואני כאב גאה גם יכול להגיד שסוף סוף יש חזירים כשרים, וכולנו
כמשפחה מאושרת מנהלים עסק לשיווק חזירים כשרים ואני והיא חיים
בעושר ועושר והכבשירים בצלחות של חרדים ממאה שערים.
סוף עשיר |