[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לפעמים אתה פשוט רוצה למות לבד, דווקא בזמנים האלה האנשים הכי
לא קשורים ירצו לשמוע מה קרה לך יציקו לך עד שיהיה לך חשק
לחנוק אותם ודווקא בזמן שתרצה שהקרובים ביותר יבואו לעזרתך
אפילו הרחוקים לא יבואו, לא ישאלו לשלומך. לא שיש קשר אבל משום
מה אף אחד לא מבין את הרצון שלך להיות לבד עד שזה מגיע אליהם
לרצון הלבד שלהם.
ואני, רבים יעידו עלי שאין לי רצון להיות לבד לעולם,
אני הרי פוחדת פחד מוות מלהשאר לבד בעולם, ללכת לבד לקנות
סיגריות, לקום לבד לישון לבד
אבל בסוף אתה כן הולך לישון לבד וקם לבד ומת לבד גם אם ילוו
אותך בדרך.
נדירות הפעמים שהרצון הזה מתעורר בי וגם אז אולי זו איזו
מגננה, אולי אני רוצה להיות לבד כי אני יודעת שמי שבאמת הייתי
רוצה לצידי לא יהיה שם. אולי בעצם אין כזה דבר.
תמיד חשבתי שדמעות זה דם בלי הצבע מאכל האדום,
כי אמרו לי שכל מה שיש לו צבע הוא צבוע.
להתבוסס בדם של עצמי לדמוע עד שיגמר לי הכוח שיגמרו לי הדמעות,
שארגע מזה כבר. זה לא נגמר.
יש אנשים שמקבלים את הלבד משלימים איתו ויש אנשים שסובלים מזה
שזה אוכל אותם מכרסם להם בבטן שורף להם בדם יום יום. זה כואב
לי, זה נורא טיפשי לומר את  זה כי מי אני שאגיד כמה כואב
למישהו אחר אבל תמיד הייתה בי התחושה שזה מפריע לי יותר, שאני
היחידה שלא מקבלת את זה בנחת רוח שממשיכה להאבק. הלוואי
שיכולתי לברוח לסמים כמו כל האחרים שמרגישים ככה, אני בורחת
לספרים, סמים ואלכוהול תמיד יהיו אצלי משהו ששמור לרגעים של
שמחה, הכתיבה לא משככת את הכאב רק מסבירה אותו יותר טוב
והספרים נערמים על המדף ואין מקום יותר וכל פעם שאני מרימה את
העיניים להסתכל עליהם אני רואה כמה זמן כבר לבד. אהוב נושן שלי
פעם אמר שיש אחת שמחכה לו והוא יודע את זה והוא יודע שגם היא
לבד כמוהו ויום אחד היא תבוא והוא לא יהיה לבד יותר אף פעם.
פעם חשבנו שאני האחת שלו והוא האחד שלי, כנראה שלא כי עכשיו
אני והוא שנינו לבד ובנפרד. קשה לי להאמין שיש לי את המישהו
הזה, אולי היה לי פעם, אולי קרה לו משהו ברצף החיים, משהו
ששינה אותו ושהוא כבר לא האחד שלי אולי הוא מת באיזה פיגוע, כי
יש ללבד הזה תחושה כל כך נצחית, כל כך חסרת תקווה, הלוואי
שהייתה בי התקווה שיש בו. מצד שני אולי היא כן קיימת כי אם היא
לא הייתה קיימת מה היה הטעם לחפש? ואני כן מחפשת  אני מנסה בכל
הכוח למצוא אותו ואולי הוא מתחבא לי עד לרגע הנכון אולי בעצם
אני מתחבאת לו וגם הוא מחפש בכל הכוח, אל תתייאש! אם אתה שומע
אתי אל תתיאש ממני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סיימון
וגרפינקל לא עשו
יותר משלושה
שירים יפים!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/12/03 15:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע נתן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה