לא יכולה יותר לבכות בלילה
הדמעות יורדות ממני קפואות
פוצעות אותי
כדוקרני קרח בוערים
הופכים למים רותחים על הפנים שלי
כויות וצלקות

כל לילה הבכי הזה
וזה בכלל לא משנה ממה
משהו בי משתגע, כנראה זו אני
אני יודעת שמשהו בי מאבד את המציאות
אני יודעת שאין בפחדים האלה הגיון
אבל אני גם יודעת מה זה התקף חרדה
כל לילה
וזה הכי כואב בעולם לחוות את זה לבד
בידיעה שלאף אחד לא אכפת
ואתה מנסה להתקשר לכל מי שאתה חושב שאוהב אותך
ולאף אחד זה לא מזיז
ואתה פוחד כאילו אתה עומד למות
ואף אחד לא מבין
ושוב אתה נשאר לבד
וכל הסובבים מזלזלים בפחד שלך
כי אין בו מבחינתם הגיון

והפחד שלי,
הוא במטבח
ואני כאן בחדר
בורחת ממנו הכי רחוק שיש לי
וביקשתי ממנה לעזור לי
והיא פשוט הלכה לישון
ניסיתי להעיר אותך כי אני מתייבשת
אמרת לי לשתות מהאמבטיה
את לא מבינה שאני מפחדת לצאת מהחדר?
את לא מבינה שלילה לילה אני בהתקפים
חרדה דיכאון - והכל לבד
ושאני כל כך צמאה, כל כך, אחרי שעות שאני פה
ואני לבד בחדר שלי ואני בוכה כבר 4 שעות בלי להפסיק
ואת אפילו לא שומעת, לילה לילה כבר שנים.
אחר כך  אומרים שהם לא צועקים לעזרה
ביקשתי כל כך יפה וכל כך הרבה פעמים
ואף אחד לא עוזר לי
אף אחד לא נותן לי מים
וכבר הראש מסוחרר
הפנים יבשות ממלח הדמעות ושוב מתרטבות
כל כך לבד לי ואני פוחדת ואני כל כך צמאה,
וצעקתי לעזרה ולא עזרו לי
אל תאשימו