היתה לי בבית אהבה. היתה מתרפקת על המשקוף, על רצפת השומשום
הקרירה, נוגעת ביד, מרפרפת על מדפי התבלינים, מרשרשת בסירי הפח
התלויים על ווים. מתחבטת בסדינים המשתזפים על חבל הכביסה בחצר,
מפילה תותי עץ בשרניים הישר לתוך הדלי. היתה לי אהבה בבית, בין
קירות מסוידים לבן שוטטה בעצלתיים, על כורסאות עמוקות נמנמה,
אבל היתה לי אהבה ועכשיו היא אינה.

לא מיד גיליתי שנעלמה. עזיבתה, שלא כמו הפצעתה, נסתברה לי
איטית ומחושבת. תחילה התקלף הצבע מן המשקוף, אבק נערם בראש
ערימת העיתונים המתפוררת, חלודה פשתה בסירי הפח ועובש ירקרק
קבע משכנו בחדר האמבטיה. הקירות הצבועים לבן השירו קשקשי סיד
גדולים, ריפוד הכורסאות התרפט ושקע. בחצר הגפן הבשלה החמיצה,
זבוב הפירות עקץ ומצץ בתאווה ממיץ התות השחור, והכביסה המקומטת
הוכתמה בלשלשת עטלפים.

כשהלכה, בכדי שלא לחזור, נושאת שתי מזוודות מלאות עד להתפקע,
לא השאירה דבר מאחור. בדרכה דרכה על זנב החתול המנמנם על
האספלט ולא עצרה כדי לנחמו. יש שאמרו כי אם היתה זו אהבה, לא
היתה עוזבת, היתה נלחמת על כל מרצפת ורעף שפעם הניחה במו ידיה.
והיו שאמרו כי יש להניח לה, לתת לה לשאוף אוויר ולהשאיר את דלת
המטבח פתוחה למקרה שתחזור. יש שסייעו בלחשי כשפים סודיים, בכד
חרס יש לזרות מלוא הכף מלח, מעט סיד כתוש, שמונה עשר פלפלים
שחורים, על הכל יש לשפוך יין שרף ולהניח על התנור בשחר יום
חמישי ולחכות שיישרף.

אבל אני ידעתי כי מוטב שאנעל את דלת המטבח כהגנה מפורצים,
ואאסוף את הענבים הרקובים ואנער את הסדינים המוכתמים. את כד
החרס מילאתי באדמה ושתלתי בו גרניום צבעוני, גזמתי את ענפיו של
עץ התות וליקטתי את פירותיו המרקיבים. תפרתי כריות לכורסאות
המרופטות, והזמנתי רצף סיני שיודע גם לסייד קירות.

היתה לי בבית אהבה ועכשיו כשהלכה המרצפות נעקרו ובמקומן הנחתי
חדשות. הקירות נצבעו, זגוגיות החלונות השבורות הוחלפו
בצבעוניות ועליזות, ערכתי קניות, ובתנור הכנתי תבשיל. פרשתי
מפה כחולה על השולחן והנחתי אגרטל זכוכית עם ורדים שגזמתי
מהגינה הציבורית. אולי אם הלכה ולא תחזור תבוא אחרת במקומה
ותמלא את האוויר הדליל בניחוח פרחים רענן. אם תחזור, דרך דלת
המטבח הסגורה או דרך חלון המרפסת הפונה לגינה, אם תנקוש באצבעה
על הזגוגיות הצבעוניות, תתיישב על הכורסאות המוכרות, תתפעל מן
הכריות הרקומות, ותטעם מן התבשיל שהכנתי בשבילה, אשב עימה.