בשעת שחרית
שבה הביתה,
שערה דביק,
אפוף ניחוחות עשן הסיגריות,
מרכז הרחבה
משתוללת,
קורעת,
גופה מתמזג עם אורות הניאון המרצדים,
מורעבת,
כצועניה הרעבה ללחם מן האדמה,
זועקת את רעבונה,
חושיה נמוגים,
קהים,
נשמותיה נעתקות,
בלהט אורו של הליל
ואהובה עדיין לא בא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.